# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/2535/63/7/

וזה בחינת תרומה, שדרשו רבותינו ז"ל 'תרי ממאה' (זהר ויקהל ר.), כי התרומה לכהן כדי לקרר חמימות הלב משני החמימות הנ"ל כנ"ל, דהינו מחמימות של הקדשה יותר מדאי ומחמימות של התאות חס ושלום וכנ"ל. ועל־כן איתא שתרומה הוא בחינת התורה, כי תרומה הוא אותיות 'תורה מ"ם' (שם קרח קעט.), הינו התורה שנתנה למ"ם יום כמובא, כי בחינה הנ"ל הנעשה על־ידי התרומה, דהינו לקרר חמימות הלב כנ"ל - זהו בחינת התורה, כי עקר רוח אלקים המרחף על הלב לקרר החמימות הנ"ל הוא בהתורה, וכנ"ל. כי על־ידי דבורי התורה, והדבור הוא רוח אלקים, רוח ממללא, רוח החיים, כמו שכתוב (בראשית ב, ז): "ויהי האדם לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא', כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לא), על־ידי־זה ממשיכין רוח החיים שבכנפי ראה, ומקררין חמימות הלב דלא יוקיד את גופא בשני החמימות הנ"ל.

וזהו בחינת תרומה תרי ממאה. מאה זה בחינת הדבור שנקרא 'מאה', בחינת מאה ברכות שצריכין לברך בכל יום (מנחות מג:), כדי לקדש את הדבור ולהמשיך רוח חיים וברכה על ידו, שהם בחינת מאה אדנים של המשכן, שכל זה הוא בחינת מלכות אדני, שהוא בחינת הדבור שכלול מעשר ועשר מעשר, בחינת מאה, כידוע (תקוני זהר, תקון כב, סז.). ועל־ידי שנותנין להכהן תרומה תרי ממאה - על־ידי־זה ממשיכין רוח החיים הנ"ל שבכנפי ראה הנמשך על־ידי דבורי התורה כנ"ל, שהם מקררין שני החמימות הנ"ל חמימות של הקדשה יותר מדאי וחמימות של התאות, כנ"ל.

ועל־כן נותנין תרי ממאה כדי לקרר שני החמימות הנ"ל, כי יש חמשים שערי קדשה וכנגדם חמשים שערי טמאה. וזה ידוע, שהעקר הוא שער החמשים שמשם מקבלין כל השערים, כמובא (עץ חיים, שער יג, פרק יג). וצריכין לראות לכף את יצרו על־ידי עסק התורה הקדושה, ואז יוצאין מחמשים שערי טמאה לחמשים שערי קדשה, שזהו עקר בחינת התורה שנתנה לחמשים יום כמו שאנו אומרים בשבועות: 'והבדלתנו מחמשים שערי טמאה והכנסתנו בחמשים שערי קדשה', כי על־ידי התורה זוכין לצאת מחמשים שערי טמאה לחמשים שערי קדשה. ועקר התקון הנעשה על־ידי התורה, שעל־ידי־זה זוכין לצאת מחמשים שערי טמאה לחמשים שערי קדשה - הוא בחינה הנ"ל, דהינו מה שעל־ידי עסק התורה ממשיכין רוח אלקים לרחף על הלב דלא יוקיד כל גופא בשתי החמימות הנ"ל.

ועקר התקון הוא בבחינת שער החמשים, שהוא בחינת יום החמשים שהוא שבועות שבו נתנה תורה. כי בקדשה צריכין לצמצם חמימות הלב שלא יצא חוץ מהמדה, שזהו בחינת שער החמשים - שאי אפשר להשיגו שאפלו משה רבנו לא השיגו, כמו שכתוב (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ראש השנה כא:). ועל־כן אסור לרדף ולצאת חוץ מהמדה, שזהו בחינת שער החמשים, שאי אפשר להשיגו כי על־ידי התורה מצמצמין האור של שער החמשים, וממשיכין משם הארה לארבעים ותשעה שערי קדשה, שזהו בחינת (תהלים יב, ז): "מזקק שבעתים" הנאמר בתורה, אבל שער החמשים אי אפשר להשיג, ואסור להרס לעלות לשם, כי זהו בחינת חוץ מהמדה הנ"ל.

ולהפך בטמאה חס ושלום, צריכין על־ידי התורה לשבר שער החמשים של הטמאה, ואז ממילא בטלין כל הארבעים ותשעה שערי טמאה, כי עקר שרשם וחיותם משם משער החמשים, כנ"ל. נמצא שעל־ידי התורה מתקנין שער החמשים של הקדשה, דהינו שמצמצמין אורו כדי שנוכל לקבל משם על־ידי ארבעים ותשעה שערי קדשה, שכלם מקבלין משער החמשים, כנ"ל. וכן זוכין על־ידי התורה לשבר ולבטל שער החמשים של הטמאה שעל־ידי־זה נתבטלין כל שערי הטמאה שיניקתם משער החמשים, כנ"ל.

וזה בחינת תרומה שהיא בחינת התורה כנ"ל. שהוא תרי ממאה, דהינו אחד אחד מחמשים, כי צריכין לתקן ולברר התבואה, שהוא הלחם הסועד את הלב - צריכין לבררו ולתקנו משני החמימות הנ"ל, מחמימות של הקדשה יותר מדאי ומחמימות של הסטרא אחרא, כנ"ל. וכל החמימות אלו נמתקין ונתתקנין על־ידי התרומה לכהן שהוא תרי ממאה, דהינו אחד אחד מחמשים שנותנין לכהן שממנו מקבלין הרוח חיים לקרר חמימות הלב, לתקן שער החמשים של הקדשה - שירד האור בהדרגה ובמדה כסדר. וכן לשבר ולבטל שער החמשים של הטמאה שהוא חמימות הלב מאד להתאות, כי כשנתבטל ונופל שער החמשים של הטמאה נתבטלין כל הטמאות שיניקתן משם כנ"ל, ואז יוצאין מחמשים שערי טמאה לחמשים שערי קדשה, ונתבררין כל ניצוצות הקדשה מחמשים שערי טמאה, ונכללין בחמשים שערי קדשה ונתהפכין החמשים שערי טמאה ונכללין בחמשים שערי קדשה, כי העונות נתהפכין לזכיות, ואז נעשין מהם מאה ברכות שהוא שתי פעמים חמשים וכנ"ל. וזה זוכין על־ידי התרומה שהיא תרי ממאה, שעל־ידי־זה נשתלח ברכה בהתבואה על־ידי הכהן בחינת מאה ברכות, וכנ"ל: