# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/2535/63/9/

וזה בחינת מעשר ללוי, כי עקר התקון והצמצום הוא על־ידי סטרא דלוי, שהוא בחינת צמצום כידוע. ועל־כן אף־על־פי שנתנו תרומה לכהן - עדין לא נתצמצם האור בשלמות. ועל־כן מן התורה אין לתרומה שעור, כי שם בבחינת כהן איש החסד עדין לא נתצמצם האור, רק חכמים נתנו שעור גם לתרומה, כי החכמים הם בחינת תורה שבעל פה, שהוא בחינת הדבור, שהוא צמצום האור, וכנ"ל, אבל העקר הצמצום הוא על־ידי הלוי. וזה בחינת מעשר ללוי, כי גם הרוח חיים הנמשך על־ידי הכהן - צריכין לצמצמו ולקבלו על־ידי כלים. וזה בחינת מעשר ללוי, כי הלוי הוא בחינת צמצום שמצמצם האור בהדרגה ובמדה כנ"ל. ואז כשמקבל הלוי המעשר ונתצמצם האור כראוי, אז הוא עקר השלמות, ואז נותנין מעשר מן המעשר לכהן אחד ממאה, כי חוזר המאה ונכלל באחד, שזהו עקר התקון שיחזר הכל לשרשו, שזהו בחינת אי"ק בכ"ר, שזהו עקר התקון של המאה ברכות - שיחזר מאה, שהוא התפשטות כל העולמות שכלולין מעשר ועשר מעשר, שיחזר הכל ויכלל בשרשו באחד, בבחינת "והיה המשכן אחד", כנ"ל:

שיך לעיל