# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/504/63/4/

ועל־כן נוהגין לדקדק לאפות לחם על שבת כדי להפריש חלה. וכמו שכתוב בשלחן ערוך שאפלו האוכלין פת עכו"ם אופין לחם לשבת כדי להפריש חלה, כמו שכתוב בארח חיים סימן רמב. וכן כל הלחם של שבת קורין אותו 'חלה', כי עקר הפרשת החלה הוא כדי לזכות לקדשת שבת, שהיא שמחת המצוה הנ"ל, שמרגישין העולם הבא שהוא שבת בהמצוה בעצמה, שזהו בחינת שבת, בחינת 'זכרהו מאחד בשבת' וכו'. ושמחה זו זוכין על־ידי בחינת מצה, על־ידי בחינת רעמים כנ"ל. שזה זוכין על־ידי בחינת ימין, שהוא בחינת החלה שנותנין לכהן כנ"ל. ועל־כן צריכין לדקדק ביותר לקים מצות חלה בלחם של שבת כנ"ל.

וזה בחינת אכילה של שבת שהיא מצוה גדולה, כי אכילת שבת היא אכילה דקדשה בחינת מן, כמו שכתוב בשלחן ערוך (סימן רמב), שעושין באכילת שבת זכר למן, שהיה כמנח בקפסא, שזהו בחינת שתי המפות שהלחם של שבת נתון ביניהם וכו', כי בשבת שהיא בחינת עולם הבא, שמרגישין בעולם הזה כשזוכין לקבל שבת כראוי. ואז מצוה גדולה לאכל, כי אז האכילה בקדשה בבחינת מן, בבחינת מצה, בחינת (ישעיה סו, יא): "למען תמצו והתענגתם", בחינת ענג שבת. כמו שמבאר רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן נז). ועל־ידי אכילה כזו זוכין לשמחה של מצוה. שזהו עקר ענג שבת שמרגישין תענוג ושמחת העולם הבא שהיא בחינת שבת בעולם הזה כנ"ל. וזהו "לאכל ולשתות ולשמח", שזהו נאמר על שבתות וימים טובים, כמובא במדרש (זהר פקודי רנה.), כי אז האכילה בקדשה שעל־ידי־זה זוכין לשמחה, הינו לשמחה של מצוה להרגיש העולם הבא בהמצוה בעצמה שזהו בחינת שבת, כנ"ל: