# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/504/63/5/

וזהו בחינת לחם משנה שאוכלין בשבת, זהו בחינת משנה תורה, שהוא בחינת (ישעיה סא, ז): "לכן בארצם משנה יירשו", שזהו בחינת (משלי לא, כא): "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים". ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא ראה יג): 'לבוש שנים', שהתורה כופלת דבריה בכל המצות. כמו שכתוב: "השב תשיב, העניק תעניק, נתון תתן, פתח תפתח" וכו', הינו שהתורה כופלת דבריה ברב המצות, ללמד שעקר קיום המצות יהיה בשביל לעשות מצוה אחרת בשכר מצוה זאת, כמו שאמרו (אבות ד, ב): 'ששכר מצוה - מצוה'. שזהו עקר שלמות קיום המצות בשמחה כנ"ל. וזהו בחינת לבש שנים - בחינת "פתח תפתח" וכו', הינו שעקר מצות הצדקה יהיה, כדי שיזכה לתן עוד צדקה וכמו כן בכל המצות. וזהו בחינת משנה תורה, בחינת לבש שנים הנ"ל. וזהו לכן בארצם - הינו גם בזהו העולם בארץ הזאת משנה יירשו - שנזכה גם בזה העולם לשכר עולם הבא שהוא בחינת 'משנה', בחינת משנה תורה, דהינו שנזכה לעשות כל המצות בשביל המשנה בחינת "לבש שנים" הנ"ל, הינו כדי שנזכה לשנות ולכפל עוד לקים מצוה שניה בשכר מצוה זאת, בבחינת ששכר מצוה מצוה כנ"ל. וזהו בחינת לחם משנה של שבת שמקימין על־ידי האכילה של שבת דיקא, כי על־ידי האכילה של שבת זוכין לישרת לב כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לשמחה, בבחינת "לאכל ולשתות ולשמח". ועקר השמחה הוא בבחינת לחם משנה, בחינת משנה תורה, בחינת "לבש שנים" הנ"ל. שהוא בחינת ששכר מצוה מצוה, כנ"ל:

וזהו בחינת אכילת מן שהיא בחינת מצה כנ"ל. שעל־ידי־זה זוכין לעשות המצוה בשמחה בשביל לעשות מצוה אחרת, ומרגישין העולם הבא בהמצוה בעצמה, עד שאין מבקשין שום שכר עולם הבא בשכר המצוה כנ"ל, וזהו בחינת מן, בחינת (שמות טז, טו): "כי לא ידעו מה הוא", שהוא בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, כי שמחה זאת אי אפשר לזכות כי אם כשמבטלין עצמו מכל וכל עד שאין יודעין מעצמו כלל, ומגיעין לבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, שזהו בחינת "כי לא ידעו מה הוא", ואז אין רוצין שום שכר עולם הבא כלל.

וזהו בחינת מצה שהוציאו ישראל ממצרים, שהיא בחינת מן כנ"ל, וזהו (שמות יב, לט): ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים וכו' וגם צדה לא עשו להם - מצות זה בחינת מצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בא ט) על פסוק (שמות יב, יז): "ושמרתם את המצות" – 'אל תקרי המצות אלא המצות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה' וכו'. וזהו וגם צדה לא עשו להם - שזכו לקים המצות בשמחה ולא בשביל שכר עולם הבא, שהוא בחינת 'צדה' שמכינין לעצמן על־ידי המצות צדה לדרך כל הארץ, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות סז:): 'ארחא רחיקא וזוודא קלילא' (הדרך לפנינו רחוקה והצידה שלנו מעטת). ואף־על־פי שהוא טוב מאד, ואשרי מי שזוכה לזה - להכין לעצמו צדה לדרך רחוק מאד מאד כזה, אבל אין זה תכלית השלמות, כי עקר השלמות הוא כשזוכין לשמר את המצות בבחינת מצה, בבחינת "וגם צדה לא עשו להם" - שאין מכין לעצמו שום צידה בשעה שעוסק במצות, כי אינו מכון לשום שכר עולם הבא בשעת קיום המצות, רק עקר שמחתו ותענוגו הוא המצוה בעצמה כנ"ל.

ועל־כן למדו רבותינו ז"ל זריזות של המצות ממצות כנ"ל, 'כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה' (רש"י סכה כה:), רק עשה אותה מיד. כי זריזות המצוה בשלמות הוא רק כשזוכין לבחינת מצה בשלמות, דהינו לקדשת המחין שעל־ידי־זה זוכין לשמחה הנ"ל, שאין רוצין שום שכר עולם הבא רק שמחתו מהמצוה בעצמה, ואז בודאי אין מחמיצין את המצוה - רק עושין אותה בזריזות גדול מאד מאד, מאחר שכל שמחתו ותענוגו הוא רק מהמצוה בעצמה, והוא מצפה תמיד שיזכהו השם־יתברך לעשות מצוה. ועל־כן כשבאה לידו - בודאי הוא עושה אותה בזריזות גדול מאד.

וזהו שסמך התנא ש'שכר מצוה מצוה' לאזהרת הזריזות של המצוה, כמו שאמרו שם (אבות ד, ב): 'והוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העברה שמצוה גוררת מצוה וכו', ששכר מצוה מצוה' וכו'. כי עקר הזריזות הוא על־ידי־זה שזוכין לשמחה הנ"ל, שהיא בחינת 'ששכר מצוה מצוה', שעל־ידי־זה זוכין לקים המצוה בזריזות גדול, בבחינת "הוי רץ למצוה קלה" כנ"ל. וכמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן קנה). כי הזריזות הוא בחינת שמחה הפך העצלות והעצבות, שהם גם כן בחינה אחת.

וזהו (שמות יב, לט): ויאפו את הבצק עגת מצות - מצות זה בחינת זריזות המצוה, בחינת 'הוי רץ למצוה קלה' וכו', כנ"ל, 'כדרך שאין מחמיצין את המצה' וכו' כנ"ל. כי גרשו ממצרים - זהו בחינת 'ובורח מן העברה', כי מצרים הוא בחינת מדור הקלפות, בחינת עברות שמשם צריכין לברח ולהתגרש בזריזות גדול, בבחינת כי גרשו ממצרים, בחינת 'ובורח מן העברה' כנ"ל. וזהו ולא יכלו להתמהמה - הינו זריזות גדול שזכו לברח מן העברה ולרוץ למצוה שהיא בחינת מצה בזריזות גדול, וכל זה מחמת שזכו לשמחה הנ"ל שהיא בחינת וגם צדה לא עשו להם - שזהו בחינת 'ששכר מצוה מצוה' וכו', כי לא הכינו להם שום צדה לדרך, דהינו שכר עולם הבא, כי עקר העולם הבא שלהם היא המצוה בעצמה, בבחינת 'ששכר מצוה מצוה' כנ"ל. נמצא שכל המשנה הנ"ל 'הוי רץ' וכו' מפרשת בפסוק הנ"ל: