# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/504/64/3/

וזה בחינת חלה וכו', כי עקר הניצוצות הקדושות נפלו ביותר לדברי מאכל, מחמת שתחלת נפילתם היה על־ידי חטא אדם הראשון שחטא באכילה שהוא אכילת "עץ הדעת טוב ורע". ועל־כן צריכין יגיעות גדולות קדם שמבררין המאכל מפסלת בגשמיות ורוחניות. והעקר ביותר בצומח מן הארץ, בפרט בחטים וחמשת מיני דגן שהם נקראים לחם, שהם עקר המאכל המשביע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה:). ועל־כן יש כמה מלאכות בפת קדם שמבררין אותם מהפסלת, שהם חרישה, וזריעה וכו', וקצירה, ודישה, ומריחה, וברירה, וטחינה, והרקדה, ולישה, ואפיה, קדם שטועמין טעם הלחם. וכן יש כמה מצות בפת שהם עשר מצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי חלה פרק א, הלכה ו), כדי לברר החטה והקמח והלחם וכו' ממץ ותבן וכו' ברוחניות, כי עקר התקון על־ידי קדשת המצות הנוהגות בהם.

ועקר הברור על־ידי האמונה כידוע. וצריכין להיות חזק באמונה, עד שיזכה להארת הרצון בשעת האכילה - שישתוקק ויכסף להשם־יתברך ברצון מפלג וכו', כמבאר בהתורה 'כי מרחמם ינהגם' וכו' (בלקוטי תנינא סימן ז), עין שם. וכאשר שמעתי והבנתי אז משיחתו הקדושה שהשיח אז בעת ההיא, ונדפס אצל המעשיות, עין שם, שצריך האדם לחזק את עצמו רק באמונה שלמה בלי שום חקירות, ואז יזכה על־ידי האמונה לעלות לרצון, עד שישתוקק ויכסף להשם־יתברך ברצון מפלג בלי שעור וכו', והארת הרצון זוכין בשעת האכילה דיקא, על־ידי כלליות העולמות, על־ידי הארת בן ותלמיד וכו', שמודיעים להם הדעת האמתי כי ה' הוא האלקים, שמשם עקר האמונה הקדושה.

ועל־כן צריכין לתן הראשית לכהן מהמאכלים, כי הכהן הוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כמבאר בהתורה הנ"ל, כי על־ידי שנותנין המתנות להכהן שכלול מבן ותלמיד, על־ידי־זה נשלם האמונה ומבררת כל הברורים, עד שמעלה אותם אל הרצון, עד שזוכין להארת הרצון בשעת האכילה דיקא, כי עקר האכילה והשביעה מהרצון, בבחינת (תהלים קמה, טז): "ומשביע לכל חי רצון". וכמו שכתוב (דברים לג, כג): "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'" שנאמר על שבח פרות ארצו. וכן (לג, כד): "יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו" וכו', וכמו שפרש רש"י שם.

ועקר הטעם והתענוג של הדבר מאכל נמשך מרצון העליון, וצריך כל אחד להתגבר בשעת אכילתו שיעלה הכל לשרשו, שיזכה על־ידי האכילה להארת הרצון כנ"ל, שזהו עקר שלמות הברור והעליה של כל הניצוצות שבמאכל כשעולין לרצון העליון, שזהו שרשם העליון כידוע, וזה יכול כל אדם לזכות על־ידי כח הצדיק האמת שמאיר בו הארת בן ותלמיד כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין בשעת האכילה להארת הרצון כנ"ל.

כי עקר תקון וברור הניצוצות על־ידי הארת בן ותלמיד הנ"ל, דהינו על־ידי שמאירין בכל מקומות הנמוכים והנפולים, כי עדין ה' עמם וכו', בחינת "מלא כל הארץ כבודו", בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר" וכו'. כי הניצוצות שנפלו למקום שנפלו הם בבחינת שכני עפר, כי מנחים בדיוטא התחתונה מאד. ועקר ברורם ועליתם על־ידי בחינה הזאת של הארת דרי מטה, בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר" וכו' כנ"ל, ועל־כן על־ידי־זה זוכין להארת הרצון בשעת האכילה וכו'.

וכל אדם צריך להתחזק לילך עם התורה הנ"ל - לחזק את עצמו תמיד בהשם־יתברך, ולבלי ליאש את עצמו בשום אפן, רק לידע תמיד כי מלא כל הארץ כבודו ועדין ה' עמו ואצלו וכו', עד שיזכה להתחזק בשעת האכילה שיגיע להארת הרצון, שדיקא בעת האכילה יגיע עליו רצון והשתוקקות חזק ונמרץ מאד מאד להשם־יתברך וכו', כמו שמבאר שם.

וזהו ההפך ממש מהנפילות של רב העולם, שעל־פי רב נופלים בדעתיהם מחמת מעשיהם שאינם כהגן, ורבים מיאשים את עצמם, כידוע רעה חולה הזאת תחת השמש, ורב הנפילות הם על־ידי האכילה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן ס) - בודאי כל זמן שאין זוכה לקדשה כראוי, בודאי אינו אוכל בקדשה וטהרה כראוי, ומחמת זה דרך הרבה לפל בדעתם בכל פעם מחמת האכילה. ובאמת כל זה מעשה בעל דבר, כי אסור לפל בדעתו משום דבר, כמבאר בדברינו פעמים אין מספר, אדרבא, צריכין לחזק את עצמו בכל פעם בכל יום כנ"ל, ובפרט בשעת האכילה, שאסור להיות אז איש עצל [שקורין שלימזלניק], כמו שמבאר שם, רק להיות איש חיל עד שיזכה להארת הרצון בשעת האכילה דיקא, הינו כי לא די שאסור לפל בדעתו על־ידי אכילתו, אדרבא צריכין לידע ולהאמין שאכילת איש הישראלי יקרה מאד, מאחר שאכילתו על־פי התורה, על כל פנים שאינו אוכל דבר האסור חס ושלום, רק הכל על־פי התורה, כמו שכתוב (תהלים מ, ט): "ותורתך בתוך מעי", כמו שפרש רש"י שם: 'כל מאכלי על פיך', וגם מברך על כל דבר תחלה וסוף, ועל־ידי־זה כל אדם מישראל מברר ברורים הרבה באכילתו, ויש לו לאכל בשמחה ובהתחזקות גדול בהשם־יתברך, ולידע כי מלא כל הארץ כבודו וה' עמו וכו' כנ"ל, עד שיזכה בשעת אכילתו דיקא להארת הרצון - שישתוקק אז דיקא להשם־יתברך ברצון מפלג מאד, ואז הוא תכלית שלמות הברור של כל הניצוצות שעולים לשרשם העליון, כנ"ל.

ועל־כן כל מה שהמאכל סמוך לגמרו יותר, דהינו שיתהנו ממנו וירגישו בו טעמו - צריך ברור יותר, ועל־כן בעת גמר התבואה והפרות - צריכין להפריש מהם בכורים ותרומות ומעשרות, ואחר־כך כשעושין קמח מהתבואה ומגבלין אותו עם מים לעשות עסה, שאז עקר הגמר של התבואה שיהיה נעשה ממנה לחם שהוא עקר מאכל האדם, אז עקר הברור מחמת שאז סמוך לגמר, ואז צריכין להפריש חלה לכהן, כי בעת גמר הלחם שאז נרגש בו הטעם והשביעה שנמשך מרצון העליון כנ"ל, על־כן אז עקר התקון והברור על־ידי מצות חלה לכהן, שכלול מהארת בן ותלמיד, כדי שנזכה בשעת אכילת הלחם להארת הרצון שמשם עקר הטעם והשביעה, שזה עקר העליה והברור של כל הניצוצות כשעולין לרצון העליון, דהינו כשאדם משתוקק על ידם להשם־יתברך ברצון מפלג וכו', כנ"ל: