# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/504/64/4/

וזה עקר קיום שלנו בתקף הגלות הארך המר הזה שאין לנו להחיות את עצמנו, וכל מה שאנו רוצים לעשות, הן תורה ותפלה וכו' - אין מניחים אותנו לעשות בשלמות מגדל עצם גלות הנפש והגוף שמתגבר על כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו, ועקר חיותינו על־ידי הרצון, על־ידי שמאירין בנו הצדיקים השלמים הארת בן ותלמיד הנ"ל, שעל־ידי־זה כל אדם יכול לזכות להארת הרצון בשעת האכילה, דהינו להשתוקק להשם־יתברך ברצון חזק וכו' כנ"ל. ועל־ידי־זה יש לנו תקוה לצאת מהגלות בגשמיות ורוחניות, כי עקר הוא הרצון, כמובא בדברינו בכמה מקומות, וכמו שאומרים כנסת ישראל להעכו"ם וסטרין אחרנין המתגברים כנגדם בכל עת למנעם בכל מיני מניעות חס ושלום, שאומרים ישראל להם (שיר השירים ח, ד): מה תעירו ומה תעררו את האהבה עד שתחפץ, דהינו מה אתם רוצים לקלקל חס ושלום אהבתנו עם השם־יתברך, מאחר שעדין אנו חפצים ומשתוקקים להשם־יתברך ברצון חזק ומפלג וכו', וכמבאר מזה במקום אחר (בהלכות ערב הלכה ג), עין שם: