# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/504/64/9/

וזה (אבות ג, יז): 'אם אין קמח אין תורה'. דברי תורה נמשלו לרחים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קהלת רבה יב, ז): 'מה רחים אינן בטלות' וכו'. כי הברור של הקמח שעושין ממנה לחם - הוא כמו ברור התורה, שצריכין לדקדק בה ולטוחנה הדק היטב עד שמבררין ההלכה על בריה, ואז זוכין לנהמא דאוריתא, בחינת (משלי ט, ה): "לכו לחמו בלחמי". וזהו בעצמו ברור הקמח שצריכין לטחן החטה לקמח, כדי שיתחלקו הניצוצות מאד מאד בבחינת קטרת, שנאמר בו (שמות ל, לו): "ושחקת ממנה הדק" – 'וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק'. וביום הכפורים שאז צריכין לברר ולהעלות מעמקי עמקי הקלפות יותר ויותר, כי אז מכפרין כל העונות, על־כן אז צריכין שתהיה הקטרת דקה מן הדקה, כי זה כלל, שכל מה שצריכין הניצוצות תקון וברור יותר - הם צריכין להתחלק לחלקים רבים יותר ויותר, כמבאר בספר הגלגולים. וזה בחינת קמח שאי אפשר לעשות לחם כי אם כשטוחנים החטה תחלה לקמח, שהוא נטחן ונחלק לחלקים דקים מאד מאד, כדי שיתחלקו הניצוצות לחלקים רבים מאד, כדי שנוכל אז דיקא ללקטם ולבררם ולעשות מהם עסה ולחם, שאז נכללין בקומת אדם, על־ידי שהאדם אוכל אותם, והם עקר החיות והשביעה של האדם, דהינו הניצוצות שהם החיות אלקות שבהם שמהם עקר השביעה והחיות.

וזה שפרש רש"י (בראשית ב, ז) בענין בריאת אדם הראשון - 'כזה שלש את העסה', כי הכל אחד, כי אדם הראשון נצבר עפרו מכל חלקי העולם, כי היו כלולים בו כל הניצוצות וכל הנשמות כידוע. וזה בחינת עסה שעושין מן הקמח וכנ"ל, שזהו בחינת התורה, בחינת 'אם אין קמח אין תורה'. וזה שנמשלו ברור ההלכות של התלמידי חכמים לברור המאכלים, כמו שאמרו במשנה (אבות ה, טו): 'ארבע מדות בתלמידים, ספוג, משפך, משמרת ונפה'.

ועל־כן עקר גמר הברור על־ידי החלה שנותנין מהעסה שנעשית מקמח ומים - שממשיכין מימי הדעת והתורה על הקמח, ועל־ידי־זה מקבצין ומלקטין אותו ומגבלין אותו ועושין עסה, ואז חיבת בחלה, לתן הראשית לכהן שכלול מבן ותלמיד, שעל־ידי־זה נכללת כל העסה בבחינה הנ"ל, בבחינת תורה ודעת, שעל־ידי־זה עולין כל הניצוצות וכו' וכנ"ל. ועל־כן נוהגת חלה גם בזמן הזה בחוץ־לארץ, מחמת שעל־ידי חלה עקר הברור, וכנ"ל: