# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/526/63/5/

ועל־כן קביעת המזוזה אצל הפתח. כי הפתח הוא פני הבית, כמו שפרש רש"י שהפתח נקרא פנים (עין רש"י שמות כו, כב). וכמו שמבאר בגמרא (בבא מציעא פח.) לענין קביעת מעשר שאינו נקבע עד שיראה פני הבית, דהינו הפתח דיקא, כי עקר המשכת הכבוד להבית הוא על־ידי הפתח, בבחינת (תהלים כד, ז): "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד" וכו'.

וזה שבקש דוד המלך עליו השלום: פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה וכו' (שם קיח, יט). כי כל זמן שאין ממשיכין בחינת פנים לפתח הבית, שהוא בחינת כבוד, אזי המלכות נקרא צדק, כמבאר במאמר הנ"ל, ואזי יש יניקה להחיצונים, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל־כן אז השער סגור כדי שלא יינקו החיצונים העזי פנים מן הכבוד, בבחינת "השער הזה יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח" (יחזקאל מו, א), כי בששת ימי המעשה שאז יש להחיצונים יניקה, אז השער סגור, בבחינת (יהושע ו, א): "ויריחו סגרת ומסגרת" וכו', כמובא (ספר הלקוטים וזאת הברכה פרק ז). אבל ביום השבת וראש חדש וכיוצא, שאז נמשכין מחין להמלכות בחינת פנים, בחינת (זהר תרומה קלה:): 'ואנפאה נהירין בנהירו עלאה' (ופניו מאירות באור העליון), אז נפתח השער, בבחינת "וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח".

ועל־כן בקש דוד המלך עליו השלום: פתחו לי שערי צדק - שיפתחו לו שערי הקדשה הנקראין 'שערי צדק', כל זמן שלא נמשכו המחין להכבוד כנ"ל שאז הם סגורים כנ"ל. ודוד בקש שיפתחו לו השערים, כי אבא בם אודה יה, כי יה הם המחין, כידוע (עץ חיים, שער כח, פרק ה).

וזהו זה השער לה' צדיקים יבאו בו - 'צדיקים' דיקא, כי עקר תקון המלכות הוא על־ידי צדקה, שעל־ידי־זה עושין מצדק צדקה, כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו צדיקים יבאו בו - כי צדיק נקרא מי שנותן צדקה, בחינת (תהלים לז, כא): "צדיק חונן ונותן", והם דיקא, הינו הצדיקים הנותנין צדקה - יכולים לכנס להשערים בחינת צדיקים יבאו בו, כי הם עושין מצדק צדקה, שעל־ידי־זה נפתח השער, כמו בשבת כנ"ל.

וזה בחינת (ישעיה כו, ב): פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים - כי לפני הצדיק, דהינו הבעל צדקה - נפתח השער כנ"ל. וזהו שומר אמנים, כי עקר השמירה של פתח הבית הוא על־ידי אמונת ישראל, שהוא המזוזה, שהיא פרשיות היחוד, שזה עקר השמירה, כי על־ידי־זה ממשיכים הפנים להכבוד כנ"ל, ואז המלכות בבחינת צדקה כנ"ל.

ועל־כן עקר כונת בנין הבית צריך בשביל להכניס בו עניים הגונים, ושיהיה שם קבוץ חכמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות א, ד־ה): 'יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך', 'יהי ביתך בית ועד לחכמים'. כי על־ידי־זה הכבוד בשלמות, ואז יש פנים להכבוד, ואז הבית שהוא בחינת כבוד הוא בית דקדשה, כי על־ידי שביתו פתוח לרוחה ועניים בני ביתו, דהינו צדקה, על־ידי־זה מעלה את הכבוד בחינת בית, מצדק לצדקה, ואז דיקא יכולין לכנס לתוך הבית, כי אז הפתח דקדשה פתוח כנ"ל.

וזה שנסמך יחד ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו (תהלים כד, ה), הינו על־ידי צדקה, על־ידי־זה - זה דור דרשו מבקשי פניך וכו'. כי על־ידי־זה זוכין לפנים כנ"ל, כי על־ידי צדקה מעלה את המלכות בחינת כבוד וממשיך פנים, דהינו מחין, להכבוד, כי צדקה היא בחינת מחין, כמובא במקום אחר (סימן כט; ובהלכות צדקה הלכה ב, אות ב), ועל־ידי־זה דיקא שאו שערים ראשיכם וכו' ויבא מלך הכבוד - כי אז דיקא נפתח הפתח, כי נכנס בו כבוד דקדשה, בחינת ויבא מלך הכבוד כנ"ל. וזהו בחינת 'יהי ביתך בית ועד לחכמים' כנ"ל, כי על־ידי החכמים נמשך פנים להכבוד, כי עקר הפנים הוא החכמה והמחין, כנ"ל: