# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/526/64/3/

וזה בחינת מזוזה שקובעין בפתח הבית - כדי לזכר את עצמו בהעולם הבא, שלא לשכח את השם־יתברך, כי זה עקר מצות מזוזה, כדי לזכר בהשם־יתברך כמו שכתוב (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שזה עקר בחינת זכרון עולם הבא, כי עקר העולם הבא הוא - שאז יכירו וידעו את אחדותו יתברך, כמו שכתוב (זכריה ד, ט): "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו', וכתיב (ירמיה לא, לג): "כי כולם ידעו אותי" וכו'. שזה עקר שעשוע עולם הבא. וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן ב). וזכרון זה לזכר בהשם־יתברך, שהוא זכרון העולם הבא צריכין לזהר לשמרו ביותר כשבונין בית, כי זה שבונה בית - הוא כאלו שוכח חס ושלום בעולם הבא, ועושה לעצמו קביעות דירה בזה העולם הכלה ועובר, כי בודאי אם יעמיק מחשבתו באמת בקביעות חיי עולם הבא, ובמהירות פריחת העולם הזה העובר כצל עובר וכענן כלה וכו' - בודאי אין שגעון גדול מזה כשרוצה לבנות לעצמו בית על רגע קלה כזאת אשר מוכן לעבר מכאן בלי ספק חיש קל מהרה. ועל־כן באמת צוה יהונדב בן רכב לבניו שישבו באהלים ולא יבנו בתים וכו' (ירמיה לה, ח), כי מי שבונה ביתו בלא דעת ושוכח בהעולם הבא - הוא בודאי גרוע ממשגע. ועל זה נאמר (שם כב, יג־יד): "הוי בנה ביתו בלא צדק ועליותיו" וכו', האמר אבנה לי בית מדות" וכו', וכתיב (איוב כז, יח): "בנה כעש ביתו" וכו', וכתיב (שם ג, יד): "הבנים חרבות למו"; (שם טו, כח) "ובתים יתעתדו לגלים" וכו', וכן הרבה.

על־כן בכניסת הבית צריכין לזהר מאד לזכר תכף בהעולם הבא ששם עקר הבית ושם עקר הקביעות, ומה שבונה לו בית בזה העולם - הוא גם כן רק בשביל העולם הבא, כדי שיוכל לעבד בביתו את השם־יתברך בעסק תורה ותפלה והכנסת אורחים וכבוד שבת וכו'. כי צריך כל אחד לכון בבנין ביתו שיהיה ביתו בית תורה, בית תפלה, בית ועד לחכמים, בית פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתו ואז ביתו בית ה'. ועל זה נאמר (משלי כד, ג): "בחכמה יבנה בית" וכו'. ואז בודאי מצוה גדולה שיבנה לו בית לשם ה'.

ועל־כן צריכין לקבע מזוזה כדי לזכר תכף בכניסת הבית ביחוד השם־יתברך, שזהו בחינת זכרון העולם הבא, ואז דיקא הבית ראוי להבנות ולהתקים, כי אינו שוכח חס ושלום בהעולם הבא, ועושה לעצמו קביעות בית בעולם הזה העובר חס ושלום, רק אדרבא, הוא בונה ביתו בשביל זכרון העולם הבא דיקא, שהוא יחוד שמו יתברך וכנ"ל.

ואזי ביתו נבנה על־ידי הצדיקים המקימין את העולם שהם עוסקין לבנות בתים הרבה, עד שנעשין מהם ש"י עולמות, שהם בונין אלו הבתים של הש"י עולמות ממחלקת, הינו מהשלום שעושה בין המחלקת בבחינת שלום בית וכו' כנ"ל. ומשם נבנה ביתו. כי עקר בנין הבית בשביל שלום, כי בחוץ הוא בחינת מחלקת, כי כל אחד נחלק לעצמו, כי הם מפזרים ומפרדים ואינם מקבצים יחד, אבל בבית, שם הקבוץ והאספה יחד בבחינת שלום ואחדות, בחינת שלום בית: