# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/526/64/4/

וזה בחינת שם שד"י שבמזוזה. אותיות ש"י ד'. ש"י - שהם בחינת הש"י עולמות שהם שעשוע עולם הבא שצריכין שמשם יהיה בנין הבית כנ"ל. ד' - היא בחינת ד' דאחד, שהיא בחינת שלום ואחדות שנעשה מהמחלקת, שהיא גם כן בחינת ד', בחינת ד' רוחות, בחינת (זכריה ב, י): "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם". ומשם בנין הש"י עולמות, על־ידי שעושין שלום ואחדות בין המחלקת וכוללין ומיחדין כל הד' רוחות בבחינת ד' דאחד, שמאמינין שכל הד' רוחות העולם וכל החלוקי דעות שבהם - כלם שבים אל מקום אחד למקור אחדותו יתברך שהוא בחינת ד' דאחד, כי המחלקת היא בחינת ד' רוחות העולם, שכל אחד נמשך לצדו, זה לימין וזה לשמאל, זה למזרח וכו'. ובאמת שרש המחלקת הוא כלו אחדות, כי שרש כל המחלקת בקדשה הוא מחלקת התנאים והאמוראים, שזה אוסר וזה מתיר וכו', כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימנים סב, רעז).

ושרש מחלקת התנאים והצדיקים נמשך מבחינת תחלת הצמצום של חלל הפנוי שאי אפשר להשיגו, כמבאר כל זה היטב בהתורה 'בא אל פרעה' (בסימן סד), עין שם היטב. מבאר שם, שהמחלקת שבין הצדיקים הוא בחינת חלל הפנוי, כי אור נשמתם הקדושה של הצדיקים הוא בחינת אור האין־סוף ברוך הוא. וכל מה שהצדיקים מדברים - הם בוראים עולמות, כי הם שתפים להקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית, כמו שכתוב (תקוני־זהר, תקון סט, קיח.): 'מה אנא עבדי שמיא וארעא' וכו'. ואם היו כל הצדיקים אחד - היה האור אין־סוף ולא היה מקום לבריאת העולם, על־כן בהכרח שימשך כל אחד ואחד לצדו, שזהו בחינת מחלקת, שיש ביניהם חלוקי דעות, וכל אחד נמשך לצדו, שזהו בחינת המשכת האור אין־סוף לצדדין, ועל־ידי־זה נעשה בחינת חלל הפנוי ואז יש מקום להבריאה, דהינו בריאת העולמות שבוראין הצדיקים בכל דור כנ"ל. וזה בחינת (אבות א, יז): 'כל ימי גדלתי בין החכמים' וכו', עין שם היטב.

וזה המחלקת הקדוש שבין הצדיקים הוא באמת שלום ושלוה, בחינת אלו ואלו ד'ברי א'לקים ח'יים אותיות ' אח"ד', כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר, כי באמת כלו אחד, רק שאי אפשר להשיג זאת בשכל אנושי בשום אפן, כי בחינת חלל הפנוי אי אפשר להשיג כמו שמבאר שם (סימן סד), עין שם. אבל כשמשתלשל מזה המחלקת למטה, נופל לפעמים ונעשה מחלקת גמור חס ושלום, והצדיק שמטה כלפי חסד ודן את הכל לכף זכות, ועושה שלום בין המחלקת, ובונה מהם ש"י עולמות כנ"ל, זה הצדיק מעלה כל המחלקת שבעולם לשרשו, לבחינת המחלקת של החלל הפנוי שהוא באמת כלו אחד כנ"ל.

וזה שמבאר שם (בשיחה הנ"ל), שהוא דן אותם לכף זכות שכונתם לשם שמים, כי לא היה העולם יכול לסבל אור של הצדיק שאורו גדול מאד להעולם לסבלו, הינו כנ"ל, שבהכרח שיהיה קצת מחלקת וחלוקי דעות בין החכמים, כי אם לאו לא היו יכולים לקבל אור הצדיק שגדול מאד מאד, ואי אפשר להעולם לסבלו והיה בבחינת אין־סוף, אבל על־ידי המחלקת נמשך האור לצדדין, ואז יש מקום לבריאה וכו' כנ"ל.

ועל־ידי־זה שהצדיק דן את הכל לכף זכות, ומעלה כל המחלקת לשרשו לבחינת המחלקת של חלל הפנוי, ויודע ומאמין שבאמת זה המחלקת כלו אחד כנ"ל. ועל־ידי־זה עושה שלום בין כל המחלקת, על־ידי־זה הוא בונה הש"י עולמות שהם שעשוע עולם הבא. כי עקר הש"י עולמות שהם קבול השכר של הצדיקים בעולם הבא, הם בחינת השגות אלקות שישיגו אלקותו ואחדותו יתברך בהשגות נפלאות כאלה, שמהם יהיו נבנין בחינת בתים והיכלות ברוחניות עליון שהם בחינת ש"י עולמות, אשרי הזוכין להם.

וכל ההשגות אי אפשר להשיג כי אם על־ידי הצמצום של חלל הפנוי, כי אם לא היה הצמצום - היה הכל אין־סוף ולא היה מקום לבריאה, ולא היה שיך קבול שכר, ולא היה שום השגה וידיעה להצדיקים ממנו יתברך, כי שם בבחינת הצמצום הנ"ל - שם עקר שרש הבחירה, כי עקר יניקת הדינים שמהם יניקת כל היצר הרע הוא משם כידוע. ומי שזוכה לשבר את היצר הרע וממתיק את שרש הדינים, זוכה להפך הצמצום לחסד נפלא, שזוכה על־ידי הצמצום הזה דיקא להשיג כל ההשגות שאי אפשר להשיגם, כי אם על־ידי שיש צמצומים, כידוע.

ואז בונה על־ידי־זה דיקא כל ההיכלות והבתים, אשר עליהם נאמר (תהלים סה, ה): "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך" וכו', בחינת (שם כז, ד): "אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' וכו' לחזות בנעם ה'" וכו', בחינת (שם פד, ב): "מה ידידות משכנותיך ה' צבאות" וכו', והוא מרבה לבנות בתים והיכלות וחצרות ופלטין קדושים ונוראים כאלו, עד שבונה הש"י עולמות כנ"ל:

ועתה מובן היטב מה שמבאר שם שהש"י עולמות נבנין ממחלקת, כי דיקא על־ידי שיש מחלקת, שזה נמשך בשרשו מחלל הפנוי, והוא מעלה כל המחלקת לשם, וכולל הכל בתכלית האחדות והשלום, על־ידי שהוא דן את הכל לכף זכות, על־ידי־זה הוא בונה בודאי ש"י עולמות שהם קבול השכר של עולם הבא, שהם ההיכלות והבתים של השגות אלקותו יתברך כנ"ל, כי עקר בנינם על־ידי הצמצום הנ"ל דיקא, שהוא שרש המחלקת שזכה להמתיק ולהעלות הכל לשרשו וכנ"ל.

וכן מבאר שם בהתורה 'בא אל פרעה', שהשגת בחינת הצמצום של חלל הפנוי - זהו בעצמו קבול השכר של הצדיקים לעתיד לבא, כמו שמבאר שם, עין שם, הינו כנ"ל. כי הצדיקים יזכו לעתיד להשיג סוד הצמצום הזה, ואזי יהיה נעשה להם מהצמצום הזה כל ההיכלות והבתים שלהם בחינת ש"י עולמות, שהוא קבול השכר שלהם לעתיד, אשרי להם.

וכל זה מרמז בשם שד"י שמרמז על קבול השכר, כמו שכתוב באברהם (בראשית יז, א): "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים". ופרש רש"י, אני הוא שיש די באלקותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון וכו'. וזהו בחינת שיש די - 'די' דיקא, כי די הוא בחינת הצמצום, כמבאר בהתורה 'תקעו - ב' בלקוטי תנינא (בסימן ה), עין שם. כי עקר קבול השכר הוא דיקא על־ידי שיש די וצמצום בהמח בהשגות אלקותו, כל אחד כפי ערכו כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת אותיות שד"י - ש"י ד'. ש"י, בחינת הש"י עולמות. ד', הוא בחינת ד' דאחד, שממתיק ומיחד וכולל באחד כל הארבע רוחות, שהם בחינת המחלקת של תחלת הצמצום שצריכין להמתיקו על־ידי אמונת היחוד, שמאמינין שכל הארבע רוחות וכל הצמצומים וכל המחלקת וחלוקי דעות הנמשך מהם, הכל נמשך מהאחד יחיד ומיחד יתברך שמו, ועל־ידי־זה בעצמו נבנין הש"י עולמות שהם בחינת עולם הבא כנ"ל, וזה אותיות שד"י כנ"ל. ועל־כן כותבין שם זה במזוזה, כי זה עקר תקון הבית, על־ידי המזוזה שיהיה בבחינת שלום־בית, שיהיה בבחינת הבתים של הש"י עולמות, כנ"ל: