# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/526/64/5/

וזה בחינת 'שמע־והיה אם שמע' - שהם קבלת על מלכות שמים וקבלת על מצות, כי משתי בחינות אלו נבנין הש"י עולמות, כי עקר בנין הש"י עולמות הם מאור השכל והצמצום שעל־ידי שתי בחינות אלו דיקא, כשמתיחדים יחד בתכלית האחדות על ידם כל ההשגות שהם בחינת ש"י עולמות כנ"ל. וזה בחינת 'שמע־והיה אם שמע' - כי שמע הוא קבלת יחודו יתברך - שמאמינין בו יתברך שהוא אחד יחיד ומיחד, וכל הפרשה של שמע נאמרה בלשון יחיד, שמרמז על עצם אור השכל האמת שהוא כלו אחד, אבל והיה אם שמע נאמרה בלשון רבים, זה מרמז על הצמצומים של השכל ששם מתחיל בחינת חלוקי דעות, כי כל אחד מקבל השכל של השגת אלקותו יתברך כפום מה דמשער בלביה (כפי מה שמשער בלבו). וזהו והיה אם שמע תשמעו וכו' (דברים יא, יג). 'שמע' - זה בחינת עצם השכל, בחינת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד - שזה בחינת שרש עצם השכל. 'תשמעו' - לשון רבים, הינו שתשמעו ותקבלו אור השכל האמת הזה, כל אחד כפי צמצומיו שבדעתו, כפום מה דמשער בלביה. וכן הולך כל סדר הפרשה הזאת בלשון רבים: לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם וכו'.

ועל־כן בפרשה זאת דיקא הוא מזהיר: השמרו לכם פן יפתה לבבכם אחר העבודה זרה שהיא בחינת מחלקת, בחינת (הושע י, ב): "חלק לבם". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות צו:): 'תמה אני אם לא יהיה הבית הזה עבודה זרה, מחמת שהיה שם מחלקת', כמובא זה בדברי אדמו"ר ז"ל (בסימן רנא). כי כשבא השכל לתוך הצמצומים שאז בהכרח שיתחלק לארבע רוחות שישיג כל אחד כפום מה דמשער בלביה, שמזה נמשך שרש המחלקת, על־כן שם צריכין לזהר מאד ממחלקת גמור חס ושלום, שהיא בחינת עבודה זרה.

וזה ושמתם את דברי אלה על לבבכם וכו' - שתשימו דברי אלה שאני מזהיר אתכם על אמונת יחודו יתברך וקבלת מצותיו, תשימו על לבבכם - שכל אחד כפי השעור שבלבו יקבל דברי אלה, הינו אף־על־פי שהשעור שבלב כל אחד משנה ומחלק מחברו, אף־על־פי־כן אל תסורו חס ושלום על־ידי זה לצד אחר חלילה, לצד מחלקת גמור ועבודה זרה חס ושלום, רק תקבלו ותשימו דברי אלה על לבבכם, דהינו לחזר תמיד למקור האחדות, לידע ולהאמין שכל השנוי דעות וכל המחלקת וכל הצמצומים - כלם שבים אל מקום אחד, כי הכל נמשך ממנו יתברך, וכנ"ל.

ועל־כן לענין קביעות המזוזה סים בלשון יחיד, כמו שכתוב: וכתבתם על מזזות ביתך וכו' - כי בית הוא 'כנפיא דכלא' (אספת הכל), כי זה עקר תקון הבית על־ידי המזוזה, שעל־ידי־זה הבית בבחינת שלום־בית, בחינת קבוץ ואסיפת כל הדעות המחלקות יחד, שכלם יכללו בבחינת אחדות ושלום וכנ"ל. וזה בחינת (אבות א, ד): "יהי ביתך בית ועד לחכמים". 'בית ועד' זה בחינת מה שהחכמים מתקבצין ומתאספין לאיזה בית בשביל לעין בתקון המדינה וכיוצא, שהדרך שכל אחד אומר דעתו כפי שכלו, ואחר־כך מכריעין בין דעות כלם ומתקנים תקנות, שזה עקר שם 'בית הועד'. ובבחינה זאת צריך שיהיה בית כל אחד מישראל - שיהיה ביתו בית ועד לחכמים, דהינו שבביתו יהיה נמשך השלום בין החכמים החולקים בדעתם, שהכל בשביל תקון העולם לנצח, ובבחינה זאת יהיה בנין ביתו, שהוא בחינת ההכרעה והשלום בין המחלקת שנמשך שרשו מחלל הפנוי, על־ידי שמאמינין שבאמת הכל אחד, וכנ"ל: