# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/526/64/6/

וזהו (דברים יא, כא): למען ירבו ימיכם וגו', על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ - כי פסוק זה עקרו מדבר על שכר עולם הבא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צ:): לתת 'לכם' אין כתיב, אלא לתת "להם" - מכאן לתחית המתים מן התורה. וזה, על האדמה - היא אדמת קדש, ארץ החיים. וזהו כימי השמים על הארץ - זה בחינת הש"י עולמות שזוכין הצדיקים לעתיד לבא, שהם נבנין ונעשין על־ידי השכל והצמצום שהם בחינת שמים וארץ, שמים - הוא בחינת השכל, וארץ - בחינת הצמצום, כמובן במקום אחר. ומשניהם יחד דיקא נבנה כל עולם ועולם מהש"י עולמות, כי מבחינה אחת לבד אי אפשר שיהיה נבנה עולם רק משניהם יחד, משמים וארץ, מבחינת שכל וצמצום נבנה עולם, עד שנעשין ש"י עולמות, שהם קבול השכר לצדיקים לעתיד לבא. וזה הפסוק הוא הסיום של שתי הפרשיות שבמזוזה, כי עקר בחינת מזוזה הוא להמשיך ולזכר בחינת עולם הבא, בחינת הש"י עולמות שהם בחינת שמים וארץ, כנ"ל: