# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/62/1/

וזה בחינת מצות כבוד אב ואם, כי באמת עקר הכבוד תלוי בהם, כי עקר הכבוד על־ידי ההולדה שנולדין ונתרבין בני ישראל, שעקר כבודו יתברך תלוי בהם כנ"ל.

ולבאר הענין בבאור יותר, כי באמת עקר הכבוד על־ידי הולדה דיקא, כי שרש הבריאה הוא הכבוד, כי 'כל מה שברא השם־יתברך לא ברא אלא לכבודו', כמו שכתב רבנו ז"ל שם. ועקר הכבוד הוא בחינת 'אתערותא דלתתא', שעל־ידי־זה שאנחנו עם בני ישראל עובדין אותו יתברך ומקימין מצותיו יתברך, על־ידי־זה נתגדל כבודו יתברך ועל־ידי־זה נעשה בחינת אתערותא דלתתא, כידוע. וזהו עקר שלמות הבריאה, אשר בשביל זה ברא השם־יתברך את כל הבריאה כלה, וכל זמן שאין חס ושלום בחינת אתערותא דלתתא - אזי אין כבודו בשלמות חס ושלום כביכול, ואזי העולם מתמוטט, אשר בשביל זה נברא העולם בתחלה במדת הדין, בבחינת (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברש"י שם). כי כשאין אתערותא דלתתא חס ושלום, אזי הוא בחינת דין חס ושלום, כידוע, וכמבאר בזהר הקדוש (תזריע מה:). אך בתחלת בריאת העולם שלא היה באפשר שיהיה אתערותא דלתתא ברא את העולם בחסדו ששתף מדת הרחמים וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל.

ועקר העולם כלו היה תלוי באדם הראשון בההולדה שלו, כי אדם הראשון בעצמו נברא בלי אתערותא דלתתא, ומאחר שהוא בעצמו נברא בלי אתערותא דלתתא. נמצא, שאין הכבוד בשלמות על ידו, כי עקר הכבוד הוא בחינת אתערותא דלתתא. ועל־כן עקר שלמות הכבוד כשהוא עולה מן התחתונים הרחוקים ממנו יתברך. ועל־כן עקר כבודו יתברך תלוי בעולם השפל הגשמי הזה, כי כל מה שהעולמות נשתלשלו בהשתלשלות יותר ונתרחקו, כביכול, יותר מראשית הבריאה, כשעובדים אותו יתברך ומגדלים כבודו יתברך אלו העולמות הרחוקים, כביכול, ממנו יתברך, זהו עקר כבודו יתברך, כי עקר הכבוד הוא מהרחוקים. וכמובן כל זה בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו בכמה מקומות (סימנים י, יד ועוד). כי הקרובים אליו יתברך הם בבחינת אחדות עמו והעבודה שלהם אינה נחשבת עבודה, כי זה נחשב כאלו הוא יתברך כביכול עובד את עצמו. ועקר העבודה והכבוד כשהרחוקים ממנו יתברך עובדים אותו ומגדלים כבודו יתברך, אשר בשביל זה נשתלשלה הבריאה בכמה מיני השתלשלות עד העולם השפל הזה, אשר כל הכבוד של השם־יתברך תלוי בזה העולם כנ"ל.

ועל־כן אדם הראשון שהיה יציר כפיו יתברך בלי אתערותא דלתתא כלל, לא היה הכבוד יכול לעלות בשלמות על ידו, מאחר שהוא נברא מאתו יתברך בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל. על־כן לא היה יכל לגדל כבודו יתברך בשלמות, שהוא קיום העולם בחינת אתערותא דלתתא, מאחר שהוא בעצמו נברא בלי אתערותא דלתתא, ועדין הוא בבחינת אחדות עמו יתברך, כי היה יציר כפיו יתברך, כנ"ל.

ועל־כן היה כל העולם תלוי בהולדה שלו, שאם היה מוליד בקדשה בנים ואזי היו הם מגדלים כבודו יתברך, כי אלו הבנים הנולדים על־ידי אתערותא דלתתא בהם תלוי עקר הכבוד, שהוא בחינת אתערותא דלתתא. מאחר שהם מרחקים יותר כביכול ממנו יתברך, על־כן כשאחר־כך הם עובדים אותו - מגדלים כבודו יתברך ונכללים באחדותו יתברך, שזהו עקר כבודו יתברך.

ועל־כן עקר הפגם של אדם הראשון - שלא היה זווגו כראוי, כי לא המתין עד שבת, כמובא (פרי־עץ־חיים, ראש השנה, פרק ד), כי עקר הכבוד שהוא קיום כל העולם אשר בשביל זה נבראו כל העולמות תלוי בההולדה דיקא, כי ההולדה היא בחינת אתערותא דלתתא. ועל־כן זה האדם הנולד על־ידי אתערותא דלתתא, בו תלוי עקר הכבוד, שהוא גם־כן בחינת אתערותא דלתתא כנ"ל.

ועל־כן הזהירו חכמינו ז"ל מאד, ומבאר בכל ספרי קדש שצריכין לזהר מאד מאד לקדש עצמו מאד בשעת הזווג, כי בזה תלוי הכל, כי כל העולם תלוי בזה, כי כל העולם נברא בשביל זה שיתגדל כבודו יתברך על־ידי בני־אדם הנולדים על־ידי אב ואם, על־ידי בחינת אתערותא דלתתא, כי עקר הכבוד תלוי בהם כנ"ל. ועל־כן כשמקדש עצמו אז, ומתכון להוליד בן שיגדל כבודו יתברך, ואזי נמשך על הולד רוח קדשה וזוכה שיהיו לו בנים כשרים שיתגדל כבודו יתברך על ידם, אזי הוא מקים העולם על־ידי־זה. וכן להפך חס ושלום, אזי נולדים בנים שאינם הגונים ואין כבודו יתברך נתגדל על ידם, אדרבא, הם פוגמים בכבודו יתברך. ועל־כן זה שלא קדש עצמו אז וגרם כל זה - הוא מחריב העולם כלו, כי עקר קיום העולם הוא על־ידי הכבוד כנ"ל ועקר הכבוד תלוי בהולדה דיקא, כנ"ל: