# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/62/10/

והנה האור שנתגלה במצרים באמת היה אור עליון ונורא מאד, בחינת שפע אור מנעם עליון בעצמו. וכמבאר בספרים גדל עצם הארת התגלות אלקות שנתגלה במצרים. ובאמת היה חסד גדול, כי עקר השפעת נעם העליון הוא בארץ־ישראל. גם צריכין כלי בשלמות לזה, הינו צדקה, כלליות התורה שנקראת צדקה וכנ"ל (אות ח), ובמצרים לא היה מקום מכשר ולא כלי כראוי לאור הגדול הזה, רק השם־יתברך עשה בחסדו כדי להוציאם מעמק הגלות עשה עמהם למעלה מהמדה, כי לא היה בלתי אפשר בלא זה, כידוע, אבל אף־על־פי־כן מחמת זה בעצמו אסורים לאכל חמץ בפסח. ואסורו חמור מאד אפלו במשהו.

כי חמץ הוא בחינת 'חובלים', בחינת מחין של חוץ־לארץ, בחינת מחלקת כנ"ל. ובאמת כששופע נעם העליון, דהינו כשיש כלי בשלמות על־ידי צדקה. אזי גם החובלים באים ונופלים בתוך הנעם ונתתקנין גם־כן וכמבאר במאמר הנ"ל. אבל איתא שם בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל, שלפעמים חס ושלום על־ידי שהחובלים נופלים בנעימים, גורמים לפעמים פגם חס ושלום גם בהמחין של ארץ־ישראל, ונעשה שם בארץ־ישראל מחלקת גם־כן, וזהו בחינת המחלקת שיש בארץ־ישראל גם־כן עכשו, עין שם.

והנה לפי עניות דעתי, כל זה תלוי בתקון הכלי בשלמות, כי הנעם העליון שופע תמיד וכמו שמבאר שם, רק העקר תלוי בתקון הכלי על־ידי צדקה, כמו שמבאר שם. ועל־כן אם מתקנין הכלי בשלמות, אזי מקבלין שפע נעם העליון בשלמות הראוי באפן שגם החובלים כשנופלים לשם נתתקנין גם־כן, וכנ"ל. אבל כשאין הכלי בשלמות כראוי חס ושלום, אזי יכולים החובלים להטיל פגם גם בהמחין של ארץ־ישראל חס ושלום, על־ידי שנופלים בהם כנ"ל. וזהו בחינת אסור החמור של חמץ בפסח שהוא אסור בפסח דוקא, ובשאר כל השנה מתר, כי בפסח אז שופע נעם העליון, וישראל זוכין לקבל אור העליון הזה אף־על־פי שלא היה להם כלי בשלמות כראוי כידוע וכנ"ל, רק על־ידי חסדו הגדול וכנ"ל, ומחמת שאין הכלי שלהם, הינו האתערותא דלתתא בשלמות כראוי, על־ידי־זה אף־על־פי שזכו לקבל אור העליון הזה שפע נעם העליון כנ"ל, אף־על־פי־כן לא היה להם כח לתקן אז גם בחינת החובלים שהם המחין של חוץ־לארץ. ואם היו נופלים אז גם החובלים בנעימים, דהינו שהיו באים גם המחין של חוץ־לארץ להתתקן וכנ"ל, היו חס ושלום נפגמים לגמרי, כי היו נפגמים חס ושלום גם המחין של ארץ־ישראל על־ידי־זה וכנ"ל, מחמת שאין הכלי בשלמות וכנ"ל.

וזהו בחינת אסור החמור של חמץ בפסח, כי עכשו בפסח ששופע נעם העליון - צריכין לגרש את החמץ ולבערו לגמרי בבל יראה ובל ימצא, כי אנו צריכין לברח עכשו לגמרי מבחינת המחין של חוץ־לארץ שהם בחינת חובלים, בחינת חמץ, כי אין לנו כח לתקן אלו המחין עכשו מחמת שאין הכלי בשלמות וכנ"ל. כי אם יתערב חס ושלום אפלו איזהו משהו בעלמא מבחינת חמץ לתוך המצה, שהיא בחינת שנופלים מחין של חוץ־לארץ, שהם בחינת חמץ, בחינת חובלים, לתוך מחין של ארץ־ישראל, שהם בחינת מצה, בחינת נעם, אזי יוכל לפגם חס ושלום, גם המחין של ארץ־ישראל על־ידי־זה וכנ"ל.

ועל־כן חמץ בפסח אסור אפלו במשהו, כי אפלו משהו מאלו המחין של בחינת חמץ בחינת חובלים, פוגמים עכשו מאד מאד, כי אנו צריכים לברח מהם לגמרי, כי יוכלו לקלקל לגמרי חס ושלום, כי עקר מה שצריכים עכשו הוא לצאת ממצרים ממחין של חוץ־לארץ ולבא לארץ־ישראל למחין של ארץ־ישראל. וכשמתערב בעת ההיא חס ושלום מחין של חוץ־לארץ, בחינת חמץ, בחינת חובלים, ואין לנו כח שיתתקנו גם־כן וכנ"ל, אזי אדרבא יתגברו המחין של חוץ־לארץ ביותר, ויטילו פגם גם בהמחין של ארץ־ישראל, ואזי הסטרא אחרא שיניקתה מבחינת חמץ, מבחינת חובלים, תוכל להתגבר ביותר חס ושלום, מאחר שינקו חס ושלום גם מהמחין של ארץ־ישראל מאחר שלא נתתקנו החובלים, אדרבא, פגמו חס ושלום גם המחין של ארץ־ישראל וכנ"ל. ועל־כן אסור חמץ בפסח ואסורו חמור מאד מאד, כי אנו צריכין לברח עכשו מחמץ לגמרי מבחינת מחין של חוץ־לארץ, וכנ"ל.

וזה בחינת שהצרכו ישראל לצאת בחפזון ממצרים ולא יכלו להתמהמה, שזהו בעצמו בחינת אסור חמץ, כמובא. וכמפרש בפסוק (שמות יב, לט): ויאפו את הבצק וגו', עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. כי בודאי הצרכו לצאת בחפזון גדול, כי לא יכלו לצאת עד שנתגלה עליהם אור הנעם העליון שהוא בחינת מחין של ארץ־ישראל שזהו עקר הגאלה וכנ"ל. ותכף כששופע נעם העליון אזי באים גם החובלים ונופלים בנעימים, כי הם מבקשים לעצמן תקון וכשאין מתתקנין מחמת שאין הכלי בשלמות חס ושלום - אזי נעשה הפגם ביותר חס ושלום וכנ"ל. ועל־כן עכשו בשעת יציאת מצרים שמתגלה אור העליון הזה, בחינת נעם העליון בהתגלות גדול מאד, אז בודאי באים גם המחין של חוץ־לארץ גם־כן להתתקן וכנ"ל, אבל אין בנו כח לתקנם, אדרבא, אם יבאו חס ושלום עכשו ויפלו בתוך הנעם, אזי יתגדל הפגם ביותר וכנ"ל. על־כן תכף כשנתגלה אור הזה במצרים הצרכו לברח ולצאת בחפזון גדול כדי שלא יבואו חס ושלום בחינת החובלים לפל בנעימים. שעל־ידי־זה יתגבר הפגם של המחין ביותר חס ושלום כנ"ל, מאחר שאינם יכולים להתתקן וכנ"ל.

וזהו בעצמו אסור חמץ בפסח וכנ"ל. ועל־כן צריכין לאכל בפסח רק מצה לבד ולא חמץ כלל, כי האכילה היא בחינת מחין ודעת, כי כפי האכילה כן המח. וכמבאר בדברי רבנו ז"ל, הריני כפרת משכבו, במקום אחר (סימן יז). ועל־כן בפסח אנו צריכין לאכל ולזן רק ממחין של ארץ־ישראל, בחינת נעם, בחינת מצה, ולא ממחין של חוץ־לארץ כלל, וכנ"ל: