# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/62/12/

וזה בחינת שביעי של פסח וקריעת ים־סוף, כי קריעת ים־סוף הוא בחינת שנבקע ים החכמה וזכו להשגה גדולה מאד, כמובא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא פרשת בשלח): 'ראתה שפחה על הים' וכו', הינו שזכו לשפע המחין לשפע נעם העליון בשפע גדול מאד. וזהו בחינת (שמות יד, כא-כב): "ויבקעו המים ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה", כי באמת נעם העליון שופע תמיד, אך מחמת רבוי האור אין יכולין לקבלו. וזה בחינת ים החכמה שאין יכולין לכנס לתוכו, כי נטבעין בו חס ושלום מחמת רבוי אור, אך על־ידי רחמי השם־יתברך נבקע ים החכמה ונתגלה להם שבילי השכל והדעת שהם שבילי הים, וזכו לקבל שפע נעם העליון וזכו להשגה גדולה.

וזהו בחינת קריעת ים־סוף, וזה היה בשביעי של פסח שהוא יום ששי לספירה, שאז מתגלה בחינת יוסף, כמובא (פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק ג) - שעל ידו היה קריעת ים־סוף, כמו שכתוב (תהלים קיד, ג): "הים ראה וינס ". כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח). כי יוסף הוא בחינת תקון הברית, תקון הכבוד, בחינת (בראשית ל, כג): "אסף אלקים את חרפתי". ויוסף כלול מבחינת יעקב, כי יוסף ויעקב נחשבין כאחד, כמובא (זהר וישב קפב:). ועל־כן פרנס יוסף את אביו ואת אחיו, כמו שכתוב (בראשית מז, יב): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו", שזהו בחינת צדקה, כי יוסף הוא בחינת ההולדה שנמשכת מנעם העליון על־ידי הצדקה, כנ"ל, ועל־כן על־ידי בחינה זו של יוסף היה קריעת ים־סוף, בחינת השפעת נעם העליון, כי עקר שפע נעם העליון, בחינת מחין של ארץ־ישראל, הוא על־ידי צדקה, על־ידי תקון הברית - תקון הכבוד. שכל זה הוא בחינת יוסף, וכנ"ל: