# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/62/13/

ואז בשעת קריעת ים־סוף היו ישראל נתונים בצרה גדולה, כי השיגו אותם המצרים חונים על הים. והיה קשה לפניו יתברך קריעת ים־סוף, כי היה קטרוג: מה נשתנה אלו מאלו וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל במדרש (שמות רבה כא, ז; זהר תרומה קע:). כי אז מחמת שישראל יצאו בחפזון ממצרים מחמת שלא היו יכולים להכניע הסטרא אחרא בשלמות - כי לא היו יכולים לתקן את החובלים שהם מחין פגומין שמשם יניקת הסטרא אחרא, על־כן אחר־כך רדפו אחריהם המצריים, וכשהשיגו אותם אז - היו בסכנה גדולה, כי אי אפשר להכניעם כי אם על־ידי שיתקנו את בחינת החובלים, בחינת המחין פגומים, שאזי יבררו מהם כל הניצוצות שנפלו בהם ואזי יפלו, כי עקר חיותם הוא מהניצוצות הקדושים שנפל בהם, כידוע, אבל לא היה כח ביד ישראל לתקן את החובלים. מאחר שאינם יכולים עדין לעשות כלי בשלמות לקבל שפע נעם העליון שעל־ידי־זה יכולים לתקן החובלים וכנ"ל (אות י). ועל־כן היה קטרוג: 'מה נשתנו אלו מאלו', הינו שעדין אין להם זכיות בשלמות, ואין להם כח לתקן כלי לקבל שפע נעם העליון, שעל־ידי־זה יתקנו החובלים ויפלו המצריים כנ"ל. ומאחר שאין להם זה הכח מדוע ינצלו מהם?

אבל השם־יתברך חמל עליהם ועשה בזכות יוסף, שהוא בחינת תקון הכבוד, בחינת צדקה, גם בזכות אברהם שעשה צדקה וחסד עם כל העולם, ועל־ידי־זה נבקע להם ים החכמה, וזכו לשפע נעם העליון, ואז קבלו השפעה והשגה זו בשלמות גדול, עד שהתחילו להתתקן גם בחינת החובלים, ואזי נפלו החובלים בנעימים. וזהו מפלת מצרים שנטבעו בים, כי הטוב עלה אל הקדשה ונתתקן. ואזי הרע, שהם המצרים בעצמם שהיה להם יניקה משם - נפלו ומתו. כי עקר חיותם מהניצוצות הקדושים שנפלו ביניהם.

וזהו בחינת (שמות יד, כח): "ויבאו מצרים אחריהם בים", הינו כשנבקע ים החכמה ונשפע נעם העליון על־ידי זכות יוסף. אזי גם המצרים, שהם בחינת המחין של חוץ־לארץ, באו גם־כן אחריהם. ואזי הטוב שהיה בהם שהיה להם יניקה על־ידי שנפגמו המחין בבחינת מחין של חוץ־לארץ, שעל־ידי־זה נפל הטוב אליהם, ועכשו נתתקנו החובלים, בבחינת "חבלים נפלו לי בנעמים", על־כן נתברר הטוב ועלה ונכלל בקדשה בתוך הנעימים, ואזי כשעלה ונתברר הטוב מהם - נפלו ומתו. כי חיותם היא רק מהקדשה, וכשמעלין ומבררין הקדשה מהם הם נופלים ומתים, כידוע.

ועל־כן היה אז עת צרה גדולה וסכנה גדולה, כי אז היה הקטרוג יותר משעת יציאת מצרים, כי אז בשעת יציאת מצרים יצאו בחפזון ולא תקנו את החובלים. ועל־כן באמת לא נפלו אז כלם, על־כן היו יכולים לקבל את השפעת נעם העליון, אף־על־פי שלא היה הכלי בשלמות כראוי וכנ"ל. אבל עכשו שרדפו אחריהם והכרחו לתקן את החובלים כדי שיהיה להם מפלה. וזה אי אפשר כי אם כשמקבלים את האור הנעם על־ידי כלי בשלמות, ועדין לא היה להם זכיות כל כך, על־כן היו אז בסכנה גדולה, עד שחמל עליהם השם־יתברך בזכות יוסף וכו' וכנ"ל, ואזי בשעת קריעת ים־סוף אז התחילו לתקן גם את בחינת החובלים, בבחינת "חבלים נפלו לי בנעמים" וכנ"ל. ועל־ידי־זה היה מפלת מצרים, על־ידי שנתתקנו החובלים ונתברר הטוב מהם. וזה בחינת ביזת הים שהיתה גדולה מביזת מצרים (שיר השירים רבה א, א), כי אז בררו כל הטוב וכל הניצוצות הקדושים מהם על־ידי שנתתקנו בחינת החובלים כנ"ל: