# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/62/16/

וזה בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש (תצוה קפג:): שעל־ידי שקבלו אסותא (רפואה), דהינו מצה, על־כן יכולים לאכל אחר־כך חמץ, כי על־ידי אכילת מצה שבעת ימי הפסח, שהיא בחינת שנזונין משפע נעם העליון שהוא בחינת מצה כנ"ל, כי אכילת מצה בעצמו היא גם־כן בחינת צדקה, שעל ידה יכולין לקבל שפע נעם העליון. ובשביל זה נקרא לחם עני - לחמא עניא, כי באמת אכילת הצדיק היא בחינת צדקה, שעושה צדקה וחסד עם נפשו דקדשה. בבחינת (משלי יא, יז): "גמל נפשו איש חסד", בחינת (שם יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו". וכמו שאמר הלל (ויקרא רבה לד, ג): 'אגמל חסד עם נפשי'. ועל־כן על־ידי אכילתו של הצדיק זוכה לקבל שפע נעם העליון, בבחינת (ישעיה נח, יא): "והשביע בצחצחות נפשך", שהוא בחינת שפע נעם העליון שהוא בחינת 'צחצחות'. נמצא שאכילת הצדיק שהיא אכילה דקדשה - היא בחינת צדקה, וזוכין על ידה לקבל שפע נעם העליון.

וזהו בחינת אכילת מצה שהיא אכילה דקדשה, שעל ידה זוכין לקבל ולהתענג משפע נעם העליון, בחינת "למען תמצו והתענגתם" וכו' כנ"ל (אות ו). וזה שנקרא לחם עני, כי הוא בחינת צדקה כנ"ל. וזה שאומרים (הגדה של פסח): 'כל דכפין ייתי ויכול' וכו'. כי עקר בחינת מצה הוא על־ידי צדקה כנ"ל. וכן כתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן רא): כי מצ"ת ראשי תבות (משלי י, ב): " צ' דקה ת 'ציל מ 'מות". נמצא, שעל־ידי אכילת מצה - נזונין ומקבלין שפע נעם העליון, ואזי כשזוכין לקבל שפע נעם העליון שבעת ימי הפסח, אזי אחר־כך יכולין לאכל חמץ, כי אחר־כך יכולים לתקן גם את החובלים, שהוא בחינת חמץ, בבחינת "חבלים נפלו לי בנעמים" וכנ"ל. וזהו בעצמו בחינת אסותא הנ"ל הנאמר בזהר הקדוש, שעל־ידי האסותא, דהינו מצה - יכולים לאכל חמץ אחר כך, הינו כנ"ל, והבן.

וזהו שנוהגים לתת מעות חטין לעניים קדם פסח (שלחן־ערוך ארח־חיים, סימן תכט, סעיף א), כי עקר בחינת מצה, בחינת שפע נעם העליון צריכין לקבל על־ידי צדקה, כנ"ל:

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: