# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/62/7/

וחמץ הוא בחינת מחין של חוץ־לארץ שהם חובלים, בחינת מחלקת, בחינת דינים, שזהו בחינת מחין דקטנות, שהוא בחינת חמץ ושאור, כמובא (שם פ"ד). כי חמץ זהו בחינת (תהלים עג, כא): "כי יתחמץ לבבי" וכו' - לשון כעס ושנאה, בחינת מחלקת, שהוא בחינת מחין של חוץ־לארץ כנ"ל. ועקר מחין של חוץ־לארץ הם על־ידי פגם הכבוד כנ"ל. וזהו בחינת חמץ, בחינת חמוץ בגדים, חמוץ בגדים, הינו בגדים מלכלכים, זה בחינת פגם הכבוד, כי 'רבי יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (שבת קיג.). גם "חמוץ בגדים" פרש רש"י: מדם. וזה בחינת חמץ שהוא בחינת מחין של חוץ־לארץ, בחינת מחלקת וכעס ושנאה, בחינת פגם הכבוד שהוא בחינת דמים, כי עקר הכבוד הוא על־ידי בחינת אדם, כמבאר שם במאמר הנ"ל. ועקר הוא כשבחינת אדם בשלמות. ועקר שלמות בחינת אדם הוא על־ידי האלף שבאדם, כי 'לית אדם בלא אלף' (תקוני זהר בהקדמה דף ז'.). אבל כשהאלף נסתלקת חס ושלום, אזי נשאר 'דם', הינו בחינת התגברות הדמים שהוא בחינת פגם הברית, פגם הכבוד, בחינת חמוץ בגדים מדם, הינו שהבגדים שהם בחינת כבוד - מלכלכים חס ושלום, על־ידי התגברות הדמים שהם בחינת דם נדות, שעל ידם נסתלק הדבור בבחינת "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב" (תהלים לט, ג), כמובא. וזהו בחינת פגם הכבוד, כי עקר הכבוד על־ידי הדבור שהוא גדר האדם, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן קצד).

וזהו עקר בחינת פסח ויציאת מצרים - שצריכין לתקן ולהכניע בחינת הדמים, בחינת דם נדות, שהם עשרה מיני דמים שיניקתם מפגם הכבוד שהוא בחינת עשרה מדרגות, כי יש עשר בחינות בהכבוד, כי יש כבוד פרטי בכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם.

ועל־כן כשיצאו ממצרים הצרכו לאכל מצה שהיא בחינת נעם, בחינת מחין של ארץ־ישראל, שזהו עקר יציאת מצרים לצאת ממחין של חוץ־לארץ לבא למחין של ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים ו, כג): "ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו".