# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/62/8/

וזהו בחינת אסור החמור של חמץ בפסח, כי באמת כששופע נעם העליון בשביל הולדה, שעל־ידי־זה נתגלה כבודו יתברך, אזי גם החובלים שהם המחין של חוץ־לארץ באים גם כן להתתקן, בבחינת "חבלים נפלו לי בנעמים" (תהלים טז, ו), כמבאר כל זאת במאמר הנ"ל, עין שם היטב. אבל עקר השפעת נעם העליון הוא כשיש כלי לקבל השפעתו, והכלי נעשה על־ידי צדקה שהיא נדיבות לב, שעל־ידי־זה נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא, שעל־ידי־זה בא ההולדה, שעל־ידי־זה נתגלה הכבוד. ואזי המחין של חוץ־לארץ יכולין להתתקן גם כן, בבחינת "חבלים נפלו לי בנעמים", כמבאר שם, עין שם היטב כל זה במאמר הנ"ל. אבל במצרים לא היו ישראל יכולים לעשות כלי בשלמות לקבל שפע נעם העליון, שהוא בחינת אורות עליונים מאד שהשפיע עליהם השם־יתברך בשעת יציאת מצרים למעלה מהמדה, כמובא (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א). כי לא היו יכולים לקים מצות צדקה בפשיטות, כי כלם היו בעניות בגלות. גם עקר הצדקה הוא כשיש תורה, כי עקר מעלת הצדקה הוא שעל־ידי שהוא משפיע לאחד מישראל ומחיה אותו וזה העני המקבל הוא עובד ה' ומגדל כבודו יתברך.

נמצא, שעל־ידי שהוא מקים נפש מישראל על־ידי־זה הוא מגדל כבוד השם־יתברך. ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא יא.): 'כל המקים נפש מישראל כאלו קים עולם מלא'. כי קיום כל העולם הוא על־ידי הכבוד של השם־יתברך שהוא תלוי בקיום נפש ישראל כנ"ל. ואזי כשנותן צדקה ומקים נפש מישראל, שעל־ידי־זה גורם שיתגדל כבודו יתברך, אזי על ידי זה שהוא משפיע להעני בשביל הגדלת כבודו יתברך, על־ידי־זה 'באתערותא דלתתא אתער לעלא' (בהתעוררות הרצון של למטה מתעורר גם הרצון העליון), ונתעורר למעלה גם כן השפעת נעם העליון. ועל־ידי־זה בעצמו שהשפיע להעני - מזה נעשה כלי לקבל שפע נעם העליון כנ"ל.

וכל זה הוא רק כשיש ישראל ויש תורה שאז יש צדקה, כי על־ידי הצדקה שנותנין לישראל נתגדל כבודו יתברך כנ"ל, שזהו עקר מעלת הצדקה כנ"ל. ועל־כן עקר שלמות הצדקה הוא לתן לעני הגון שיגיע ממנו כבוד להשם־יתברך, כי זהו עקר מעלת הצדקה כנ"ל, אבל קדם קבלת התורה - אזי אין להצדקה שלמות, מאחר שעדין לא היה מי שיגדל כבודו יתברך, כי עקר כבודו יתברך על־ידי התורה והמצות. אבל קדם קבלת התורה, שאז עדין לא נתגלה כבודו יתברך, בודאי לא היה שלמות להצדקה, כי למי יתנו צדקה מאחר שעדין לא קבלו קדשת ישראל והתורה, כי עקר הצדקה הוא לתן לנפש מישראל שמגדל כבודו יתברך על־ידי מצות התורה. ועל־כן כל התורה כלה נקראת צדקה, כמו שכתוב (תהלים צט, ד): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית".

כי צדקה הוא בחינת הגדלת כבודו יתברך, שזהו בחינת כלליות התורה שנתנה בשביל כבודו יתברך כנ"ל. וזה שכתוב (דברים ו, כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות" וכו'. כי כל התורה היא בחינת צדקה כנ"ל. נמצא, שעקר הצדקה היא לבני תורה ומצות, אבל קדם קבלת התורה - אין שיך צדקה בשלמות. ועל־כן כשיצאו ממצרים ולא היה להם שום תורה ומצות עדין, על־כן לא היו יכולים לעשות כלי בשלמות לקבל שפע נעם העליון.

וזהו תקף הנס וההארה של פסח, שפסח ה' על כל המדרגות והשפיע עליהם אור גדול ונורא מאד יותר מהמדה, כמובא, הינו שהשפיע אור הנעם העליון אף־על־פי שלא היה להם כלי בשלמות כראוי. והפליא השם־יתברך עמהם ונתן להם מצות פסח כדי שיתעסקו בו, כדי שיהיה להם איזה זכות בעלמא לצאת, הינו כדי שיהיה להם איזה כלי לקבל השפעת הנעם העליון, כמו שאמרו במדרש, ומובא בפרוש רש"י (שמות יב, ו): היה רבי שמעון בן מנסיא אומר ואעבר עליך וכו', על־כן נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה כדי שיעסקו בהן וכו'. הינו שבודאי לא היה כדאי באלו המצות להגאל על ידם, הינו כי באמת לא היה מזה כלי בשלמות כראוי לקבל השפעת נעם העליון שעל ידו עקר הגאלה. רק שהשם־יתברך עשה עמהם חסד גדול והשפיע עליהם אור גדול מאד, בחינת נעם העליון, אף־על־פי שהכלי לא היה כראוי לקבל אור גדול כזה, כי פסח ה' ועשה עמהם למעלה מהמדה: