# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/62/9/

וזה בחינת קרבן פסח, שהוא בחינת צדקה, שהיא נדיבות לב, שזהו בחינת קרבן, שהוא נדר ונדבה, בחינת נדבת לב, שעל־ידי־זה נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא מנעם העליון שאז באים גם החובלים שהם המחין של חוץ־לארץ להתתקן גם כן כנ"ל. ועל־כן הקרבן מכפר, כי מי שחטא ופגם איזה פגם בכבודו יתברך, שזהו בחינת כל החטאים חס ושלום, שהם פגם כבודו יתברך, ואזי הוא נופל למחין של חוץ־לארץ שהם בחינת חובלים, בחינת מחלקת, שמשם נמשך היצר הרע שממנו באים כל החטאים, כי עקר יניקת היצר הרע והסטרא אחרא הוא מבחינת מחלקת (סימן סב). ועל־כן מי שחטא ופגם בכבודו יתברך ונפל למחין של חוץ־לארץ בחינת חובלים כנ"ל, הוא מביא קרבן, שהוא בחינת נדיבות לב. ועל־ידי־זה נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא מנעם העליון.

וזהו בחינת אש של גבה שירד מן השמים לקבל את הקרבן - הינו בחינת שלהובין דרחימותא שנשפע מנעם העליון על־ידי הנדיבות לב שנעשה כלי לקבל וכו' כנ"ל. ואזי כששופע נעם העליון על־ידי שיש כלי שנעשה על־ידי הנדיבות לב כנ"ל, אזי גם המחין של חוץ־לארץ שהם בחינת חובלים, באים גם כן להתתקן בבחינת "חבלים נפלו לי בנעמים" וכו'. וזהו בחינת (יומא כא:): 'אף־על־פי שיש אש של גבה מצוה להביא אש של הדיוט' - אש של הדיוט זה בחינת שלהובין דאשא הבאין מבחינת חובלים, נתערבין עם אש של גבה, שהוא בחינת שלהובין דרחימותא מנעם העליון. כי גם המחין של חוץ־לארץ בחינת חובלים, נתתקנין גם כן כששופע נעם העליון, כשיש כלי על־ידי הנדיבות לב כנ"ל. ובזה הוא מכפר על החטא, כי נתתקנין החובלים שהם המחין של חוץ־לארץ שהוא עקר פגם החטא כנ"ל, כי עקר פגם החטא הוא זה שנפל למחין של חוץ־לארץ כנ"ל, ועכשו נתתקנין המחין של חוץ־לארץ, בבחינת "חבלים נפלו לי בנעמים" כנ"ל.

אבל גם שלמות הקרבן בודאי לא היה באפשר שיהיה במצרים בחוץ־לארץ, כי עקר שלמות הקרבן הוא רק בארץ־ישראל בבית־המקדש, ששם שופע נעם העליון, כי עקר השפעת נעם העליון הוא רק בארץ ישראל, ובפרט בבית־המקדש שהוא הקדשה העליונה מבחרת מארץ־ישראל ושם יש שלמות הקרבן.

גם צריכים שיהיו כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, ואז הקרבן בשלמות, ויכולים לעשות כלי על ידו לקבל שפע נעם העליון. ואז החובלים נתתקנין גם כן, על־ידי שנופלים בנעמים כנ"ל, אבל במצרים שהיא זהמת חוץ־לארץ ואין מקדש ואין כהן ולא כלי שיר וכו', בודאי אין הקרבן בשלמות, אבל השם־יתברך עשה עמהם חסד וצוה להם להקריב קרבן פסח במצרים, ואז כשעסקו בהקרבן פסח נתגלה עליהם השם־יתברך, כמו שכתוב אצל הקרבן פסח (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" וכו'. ותרגומו: 'ואתגליתי', הינו כשעסקו בהקרבן פסח אז נתגלה עליהם אור ה' כביכול, שהוא בחינת שפע נעם העליון שהוא התגלות אורו יתברך כביכול, כי השם־יתברך הפליא חסדו עמהם ועשה עמהם לפנים מהמדה, ופסח על כל המדרגות והשפיע עליהם אור גדול ונורא מאד, הינו שפע נעם העליון, אף על פי שלא היו כדאי, הינו אף־על־פי שלא היה להם כלי בשלמות כראוי, כי בודאי לא היו יכולים לעשות על־ידי קרבנם שהקריבו במצרים קדם קבלת התורה כלי בשלמות כראוי כנ"ל, בפרט לקבל אור עליון ונורא כזה. ובשביל זה נקרא הקרבן בשם 'פסח' על שם שפסח ה' (פסחים קטז.), כי פסח ה' על המדרגות וקבל הקרבן, כאלו היה כלי ראוי לקבל אור שפע נעם העליון, כנ"ל.