# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/63/1/

וזה בחינת מצות כבוד אב ואם שהקישן המקום לכבודו (קדושין ל:). כי כל המניעות מהדברים שבקדשה שיש לכל אחד מישראל הוא רק על־ידי הבגדים הצואים שהלביש על־ידי עונותיו, שהם מונעין אותו מן הקדשה מאד מאד כמבאר במאמר הנ"ל. ואלו הבגדים הצואים, אף־על־פי שנעשו על־ידי עונותיו, אף־על־פי־כן נמשכין גם־כן מצד ההולדה, מחמת שלא נתקדשו אביו ואמו בשעת תשמיש, שעל־ידי־זה נמשך עליו אחיזת הבגדים הצואים. כי איתא (לקוטי תורה להאריז"ל, פרשת וירא), שאביו ואמו נותנין להבן לבוש לנשמתו, שעל־ידי־זה עושה כל עבודתו בזה העולם, וכשלא נתקדשו אביו ואמו כראוי, אזי נאחז בהלבוש בחינת בגדים צואים שהם מונעין אותו מהקדשה, בבחינת (תהלים נא, ז): "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי". וזהו מרמז במאמר הנ"ל, שבני התלמידי חכמים נשמתם בהירות וזכות מחמת שהמשיכו נשמה בהירה וזכה, אבל בני עמי הארץ נשמתם פגומה על־ידי שלא נתקדשו אביהם ואמם כראוי. וצריך כל אחד לסבל יגיעות גדולות עד שיפשיט מעצמו הבגדים הצואים ולהלביש את עצמו בבגדים נקיים.

וזהו בעצמו בחינת מה שמבאר שם במאמר הנ"ל (אות ב), שעקר הכבוד הוא כשהרחוקים מהשם־יתברך חוזרין בתשובה וכו' כנ"ל, כי בודאי כשהרחוקים חוזרין בתשובה, ואזי הם מפשיטין מעצמן בגדים הצואים ומלבישין את עצמן בכסות נקיה - בודאי נתגדל הכבוד מאד, כי הבגדים הם בחינת כבוד בבחינת (ישעיה נח, יג): "וכבדתו" - 'כבדהו' בכסות נקיה, כמבאר שם במאמר הנ"ל. כי 'רבי יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (שבת קיג.).

וזה בחינת כבוד אב ואם, כי כל אחד צריך לתן כבוד לאביו ואמו. ועל־ידי־זה שנותן להם כבוד, על־ידי־זה נמשכין עליו לבושי כבוד ומפשיט מעצמו בגדים הצואים ונתלבש במלבושי כבוד לנשמתו, בבחינת "כי מכבדי אכבד" (שמואל־א' ב, ל). כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ד, א): 'איזהו מכבד המכבד את הבריות, שנאמר "כי מכבדי אכבד"'. נמצא, כשנותן כבוד לאביו ואמו. אזי נמשך עליו מהם כבוד בבחינת "כי מכבדי אכבד", ובזה תלוי כל התורה כלה ותקון כל המעשים טובים כשזוכה להמשיך לעצמו כבוד מאביו ואמו, הינו בחינת מלבושי כבוד לנשמתו, שבזה מפשיט מעצמו הבגדים הצואים ומלביש את עצמו במלבושי כבוד.

ועל־כן אף־על־פי שהאדם מחיב לכבד את כל אחד מישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'איזהו מכבד' וכו', אף־על־פי־כן עקר הכבוד צריך לתן לאביו ואמו, כדי להמשיך מהם על־ידי־זה לבושי כבוד כנ"ל, כי בהם תלוי עקר לבושי כבוד שצריך לקבל מהם, כי כל תקוני מעשיו תלויים כפי המלבושים לנשמתו שזוכה לקבל בכל עת מאביו ואמו, כי לבושי נשמתו מקבלין תמיד חיות מאביו ואמו, כי שם שרשו. ועל־כן צריך לכבדן כדי שיהיו הלבושין בבחינת לבושי כבוד, בבחינת "כי מכבדי אכבד" כנ"ל.

גם על־ידי שנותן כבוד לאביו ואמו על־ידי־זה מחזיר את הכבוד לשרשו שהוא היראה, כי שם אצל אב ואם הוא שרש היראה, כי אב ואם הם בחינת שתי אותיות ראשונות של שם הויה שהם י"ה, כידוע (זהר בראשית כז:), וי"ה הוא בחינת יראה כמו שכתוב (ישעיה כו, ד): "כי ביה ה' צור עולמים", ותרגומו, 'דחילו ה'' (רש"י תהלים סח, ה). כי עקר היראה הוא בבחינת הולדה, בבחינת ברית, בבחינת בראשית־ברית־אש, ירא־בשת (תקוני זהר תקון כח, עב.), כי תמן תליא יראה (שם תלויה היראה), כמו שכתוב אצל יוסף שהיה שומר הברית (בראשית מב, יח): "את האלקים אני ירא". ועל־כן אביו ואמו שזכו להולידו, ומאחר שזכו להולדה דקדשה מזווגם, על־כן זווגם הוא בבחינת שמירת הברית שהיא בחינת יראה כנ"ל. ועל־כן הזהירה תורה: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג). כי שם מקום היראה, ועל־כן צריך לכבדן כדי להעלות הכבוד ולהחזירו לשרשו שהוא יראה, כנ"ל:

ועל־כן הקישן המקום לכבודו, כי כל כבוד המקום תלוי בכבוד אב ואם. שעל־ידי־זה מעלה את הכבוד לשרשו ומלביש את נשמתו בלבושי כבוד, שבזה תלוי כל תקון מעשיו הטובים שהם עקר כבודו יתברך וכנ"ל: