# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/63/4/

ועל־כן קים עשו הרשע כבוד אב ואם קצת (דברים רבה א, טו). כי ידוע שאצל עשו היו נשמות קדושות הרבה, כמו שכתוב (בראשית כה, כח): "כי ציד בפיו", כמובא בכתבים (ספר הלקוטים פרשת תולדות). ועל־כן יצאו ממנו אחר־כך גרים הרבה. ואלו הניצוצות של נשמות הגרים שיצאו ממנו אחר כך, עקר תקונם שיוכלו לצאת ממנו היה על־ידי בחינת כסות נקיה, כמובן במאמר הנ"ל על פסוק 'וכבדתו': כבדהו בכסות נקיה. 'כסות נקיה' דא כנפי מצוה וכו', שהיא בחינת גרים וכו', עין שם. וכבר מבאר (לעיל באות א): שהכסות נקיה, הינו לבושי כבוד להנפש, נמשך על־ידי כבוד אב ואם, על־כן מחמת שהיו בעשו ניצוצי נשמות הגרים, על־כן התגברו אלו הניצוצות לקים מצוה זו דיקא, הינו מצות כבוד אב, כדי להמשיך על הניצוצות איזה בחינה מכסות נקיה כדי שיהיה אפשר להם להזדכך לצאת, ועל־כן התגברו לקים מצות כבוד דיקא.

וזהו שמובא בספרים (זהר תולדות קמו:) שאריכת הגלות הוא מחמת שקים עשו קצת מצות כבוד, הינו כנ"ל, כי אמרו רבותינו ז"ל (פסחים פז:): 'לא נגלו ישראל בין האמות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים'. נמצא, שאריכות הגלות הוא בשביל לברר ולהוציא מעשו נשמות הגרים. והכל עולה בקנה אחד. והינו הך מה שצריכין להיות בגלות בשביל הכבוד אב שקים, כי כלא חד, כי על־ידי שקים קצת מצות כבוד, על־כן זכו הניצוצות שיתבררו כנ"ל. ועל־כן צריכין לסבל גלות כדי לברר הניצוצות הללו להוציא הכבוד, הינו ניצוצות הנ"ל מזילותא דגלותא (מהזילות של הגלות). ובזה בעצמו שאנו סובלין גלות אצלו, בזה נותנין ומסלקין לו שכר מצות כבוד שלו. נמצא, כי הכל אחד, כי ישרים דרכי ה'. וכשישתלמו להתברר ניצוצי נשמות הגרים אז יצאו כל ניצוצי הקדשה ממנו, ואז ממילא יסלק לו כל שכר כבוד אב שלו שהיה רק על־ידי ניצוצי נשמות הגרים כנ"ל. ואז יחזר הכבוד לשרשו אל הקדשה ויקים (עובדיה א, כא): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". ואז יתקים (יחזקאל מג, ב): והארץ האירה מכבודו' אמן ואמן:

הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם