# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/63/7/

ועל ידי שנותנין כבוד להרב האמת, על־ידי־זה עקר העלאת הכבוד לשרשו, דהינו ליראה. שזהו נעשה על־ידי שמעלין את הכבוד מזילותא דגלותא על־ידי הבעלי תשובה וגרים, שנעשין על־ידי עסק התורה של הרב האמת שמעורר בתורתו שרשי נשמות ישראל וכו'. וכשנעשין בעלי תשובה וגרים, על־ידי זה עולה הכבוד מהגלות, כי זה עקר כבודו יתברך וכו' כנ"ל. וצריכין להעלות הכבוד לשרשו, דהינו ליראה, הינו לכבד את יראי ה' בלב שלם בבחינת "ואת יראי ה' יכבד", כמבאר כל זה היטב במאמר הנ"ל. נמצא, שעקר העלאת הכבוד לשרשו הוא על־ידי שנותנין כבוד ליראי ה' בחינת "ואת יראי ה' יכבד".

וזהו בחינת כבוד רבו, שעל־ידי הכבוד שנותן לרבו המבהק, בזה מקים "ואת יראי ה' יכבד". כי הרב שעוסק בתורה בקדשה כזו עד שמעורר שרשי הנשמות שבתורה שעל־ידי־זה עקר העלאת הכבוד כנ"ל, זה הרב בודאי יש לו יראה בשלמות, כי שרש התורה הוא יראה, בבחינת בראשית שהוא התחלת התורה, שהוא ירא בשת, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לא.): "והיה אמונת עתיך" וכו' (ישעיה לג, ו), "אפלו הכי אי איכא יראת ה' - אין, ואי לא - לא" (אפילו שכך הוא, אם יש יראת ה' - כן, אם לא - לא). כי צריך שיהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו (אבות ג, ט). נמצא, שהצדיק שעוסק בהתורה בקדשה עד שמעורר שרשי הנשמות שבמחשבה תחלה, בודאי צריך להקדים יראה לחכמה, כי היראה היא שרש החכמה וראשיתה בבחינת "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא, י). נמצא, ששרש הנשמות ישראל המשרשים בהתורה בראשית המחשבה, עקר שרשם הוא ביראה שהיא ראשית חכמה כנ"ל. ועל־כן צריכין להחזיר הכבוד הנמשך על־ידי עסק התורה כנ"ל, צריכין להחזירו לשרשו שהוא היראה. ועל־כן צריכין להחזיר הכבוד ליראי ה', הינו לזה הרב בעצמו שגרם העלאת הכבוד על־ידי עוסקו בתורה בקדשה כזו עד שנתעורר על ידו שרשי הנשמות וכו', כי זה הרב הוא עקר ירא ה' באמת, כי אי אפשר לו לעסק בתורה בקדשה כזו עד שיעורר שרשי הנשמות כי אם על־ידי היראה שהוא ראשית החכמה. והוא עקר השרש של התורה ונשמות ישראל כנ"ל. ועל־כן צריכין לתן כל הכבוד לזה הרב האמת, כי הוא מקור היראה שהוא שרש הכבוד, וצריכין להחזיר לו כל הכבוד, שהוא בחינת העלאת הכבוד לשרשו, בחינת "ואת יראי ה' יכבד" וכו' כנ"ל, והבן: