# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/64/2/

ובשביל זה הזהירנו השם־יתברך בעשרת הדברות על כבוד אב ואם. להורות, שבאמת ההולדה על־ידי שרש הכבוד, שהוא בחינת 'איה', שמשם נמשכין כל חלקי הכבוד המלבשין בכל העשרה מאמרות שבשבילם נברא ונתקים כל הבריאה כנ"ל, כי זה הבן שנולד מטפה סרוחה של אביו ואמו, שזהו בחינת מקומות המטנפים הפך הכבוד, כי שם אחיזת התגברות התאות הבאים מהסטרא אחרא, בחינת "הן בעוון חוללתי" כנ"ל, כשזה הבן חוזר ונותן כבוד לאביו ולאמו שהולידו אותו, בזה מורה שמברר ומעלה ומגלה הכבוד מהמקומות שהכבוד היה נעלם ונסתר בהם, שהם בחינת מקומות המטנפים כנ"ל. כי באמת הם יונקים מהכבוד העליון מבחינת בראשית - מאמר סתום כנ"ל, שמשם עקר הכבוד, כנ"ל.

ובזה תלוי עקר עבודת האדם, כי עקר עבודת האדם הוא לגלות כבודו יתברך, כי רק בשביל זה נברא כנ"ל, הינו כי אף־על־פי שבאמת מלא כל הארץ כבודו, אף־על־פי־כן צריכין את האדם שיגלה זאת בעולם שכבודו יתברך מלא כל הארץ, כי הקלפות בחינת מקומות המטנפים שיניקתם ממאמר סתום, הם רוצים להתגבר בכל עת להעלים כבודו יתברך, שמשם באים כל התאות וכל העברות חס ושלום, שהם פגם כבודו חס ושלום, שזהו בחינת חרבן בית־המקדש.

כי עקר כבודו יתברך היה בבית־המקדש, כמו שכתוב (דברי הימים־ב' ז, א): "וכבוד ה' מלא את הבית" וכו'. ובעונותינו הרבים התגברו הסטרא אחרא והחריבו הבית־המקדש והסתירו כבודו הגדול שהיה שוכן שם, כמו שכתוב (תהלים עט, א): "אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך" וכו'. וכמו שכתוב (שם עד, ז): "לארץ חללו משכן שמך". וכמו שאנו אומרים (במוסף לשבת ראש חדש): 'גלה יקרנו ונטל כבוד מבית חיינו וכו'. וכל עבודתנו לברר הכבוד מהקלפות, כי אף־על־פי שאינם יכולים לינק מעצם הכבוד בבחינת "וכבודי לאחר לא אתן" כנ"ל, אף־על־פי־כן על־ידי שהם יונקים ממאמר סתום הם רוצים להתגבר להעלים ולהסתיר כבודו יתברך, שזהו בחינת חרבן בית־המקדש בעונותינו הרבים כנ"ל.

ועקר עבודתנו לתקן זאת, להשתדל בכל ימי חיינו לברר ולהעלות ולגלות הכבוד שנסתר ונעלם על ידם. ועקר התגלות הכבוד הוא על־ידי שאנו יודעין שגם המקומות המטנפים בעצמן שרחוקים מכבודו יתברך, גם הם יונקים ממנו יתברך ממאמר הסתום שהוא שרש כל הכבוד כנ"ל. ותכף כשיודעין זאת ומחפשין ומבקשין גם שם אחר כבודו יתברך, בחינת אי"ה מקום כבודו כנ"ל, אזי תכף נתבטלים הקלפות וכל מקומות המטנפים, כי כל כחם ויניקתם הוא רק מההסתרה וההעלמה מחמת שיונקים ממאמר סתום ונעלם כנ"ל. אבל תכף כשיודעין זאת שגם יניקתם בעצמן היא מהשם־יתברך מבחינת מאמר סתום, שוב אין להם שום יניקה ונתבטלים לגמרי. ואזי כשהם נתבטלים, אזי חוזר ונתגלה שם כבודו יתברך בהתגלות גדול, בבחינת (דברי הימים־א טז, כד): "ספרו בגוים את כבודו". וכתיב (ישעיה סו, יט): "הגידו באיים כבדי" וכו'. כי מה שבתחלה לא נתפשט הכבוד לשם, בבחינת "וכבודי לאחר לא אתן", זה היה רק מחמת שהיה שם התגברות הקלפות, בחינת מקומות המטנפים. אבל תכף כשהם נתבטלים על־ידי שיודעים האמת שיניקתם מהשם־יתברך ממאמר סתום שעל־ידי־זה נתבטלים לגמרי כנ"ל, אזי תכף נתגלה שם כבודו יתברך.

וזה עקר עבודת האדם - לגלות כבודו יתברך מכל המקומות שהיה נסתר ונעלם בהם. למען דעת כל עמי הארץ האמת כי 'מלא כל הארץ כבודו'. ועל־כן באמת עקר העבודה על־ידי הבקשה והחפוש אחר כבודו יתברך, כמו שכתוב (תהלים קה, ד): "דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד", וכתיב (דברים ד, כט): "ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו" וכו'. וכתיב (תהלים כז, ח): "לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש". וכן בפסוקים רבים. כי צריכים לבקש ולדרש ולחפש הרבה את כבודו יתברך בזה העולם כל ימי חייו, כי זה העקר. כי ידוע שהקלפה קדמה לפרי ואי אפשר להגיע לכבודו יתברך כי אם כשעוברין תחלה דרך הקלפות לשבר אותם ולבער אותם וכשמשברין הקלפה אז זוכין לפרי. שזהו בחינת כל התאות והנסיונות והמניעות והבלבולים והעכובים שסובבין את כל אדם קדם שזוכה להכיר כבודו יתברך. וכל זה נמשך ממקומות החיצונים בחינת מקומות המטנפים הנ"ל שיניקתם ממאמר סתום כנ"ל. וכשעובר באלו המקומות אזי עקר תקנתו שידרש ויבקש ויחפש גם שם אחר כבודו יתברך בבחינת אי"ה מקום כבודו וכו'. שעל־ידי־זה הוא עולה בתכלית העליה וכל הקלפות נתבטלים, ואז נתגלה כבודו כנ"ל.

נמצא, שעקר עבודת האדם שהוא לגלות כבודו יתברך, הוא דיקא על־ידי הבקשה והחפוש בכל מקומות הרחוקים מהקדשה וכו' כנ"ל. על־ידי שיודע שגם שם נעלם ונסתר כבודו יתברך, בבחינת: 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי', המובא בהתורה הנ"ל. על־כן על־ידי שמקים מצות כבוד אב ואם, בזה מגלה כבודו יתברך מכל ההסתרות.

כי כבוד אב ואם זה בחינת שמברר הכבוד הנעלם והנסתר שמשם ההולדה כנ"ל, שבזה הכבוד הנעלם היו תחלה הקלפות נאחזין מאד שמשם התגברות תאוה זאת שעל ידה ההולדה. ועכשו כשזה הבן חוזר ונותן כבוד ליולדיו, כי הוא מאמין שאביו ואמו הגדילו כבודו יתברך על־ידי שהולידו אותו שבשביל זה מגיע להם כבוד, בבחינת "כי מכבדי אכבד". נמצא, שמאמין בהאמת שהלדתו נמשכת משרש הכבוד, דהינו מבחינת מאמר סתום שהוא שרש כל הכבוד. ואזי מגלה הכבוד שהיה נסתר ונעלם על־ידי מקומות המטנפים, כי הם נתבטלים על־ידי שמגלים שגם הם בעצמן יונקים ממנו יתברך וכו' כנ"ל. ועל־ידי־זה יכול לעסק בעבודת השם־יתברך ולגלות כבודו יתברך כל ימי חייו, כי עקר התגלות כבודו יתברך הוא על־ידי שיודעים ומאמינים שגם במקומות המטנפים נעלם ונסתר שרש כבודו יתברך, שזהו בחינת מצות כבוד אב ואם, כנ"ל.