# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/543/64/7/

וזהו בחינת הקדיש שאומרים היתומים על אביהם ואמם כל השנה, ואחר־כך ביום היאר צייט, שהוא בשביל תקון לנשמת המת. ולכאורה אין הדבר מובן, מדוע בחרו לומר קדיש דוקא ולא שאר דברים שבקדשה. אך על־פי הנ"ל מובן קצת, כי עקר תקון שיכולין לעשות לנשמת המת הוא רק על־ידי בחינת אי"ה הנ"ל, כי הלא הוא כבר מת והלך לעולמו ושם אין מעשה של שום מצוה, כי היום לעשותם כתיב (ערובין כב.), וכפי מה שפעל במעשיו כן משלמין לו שם, כי הכל לפי החשבון ומה מועיל לו מה שעושין בשבילו כאן, אך עקר תקונו הוא על־ידי בחינת 'איה' הנ"ל, שהיא בחינת מאמר סתום שהוא למעלה מהתורה, כי התורה כלולה בעשרת הדברות שהם בחינת עשרה מאמרות שהם בחינת התגלות כבודו יתברך, כי 'אין כבוד אלא תורה', ובחינת 'איה', בחינת בראשית שהוא מאמר סתום, הוא למעלה מהתורה, בחינת שרשי התורה. ושם נתהפך הכל לטובה, כי שם הוא שרש התשובה שהוא למעלה מהתורה והחכמה. כי על־פי דין אין מועיל תשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מכות פרק ד, הלכה ו).

וזה בחינת (תהלים קיט, קכו): "עת לעשות לה' הפרו תורתך" שנאמר על תקון הצריכים לשוב, כמו שפרש רש"י שם, שבקש דוד שיודיעו השם־יתברך מה יעשו אותם שהפרו תורתך וכו', עין שם. וברוח קדשו השיג בתוך שאלתו תשובה על דבריו, כי זה הפסוק בעצמו הוא בחינת תקונם של הבעלי תשובה, כי זה הפסוק מרמז על אוריתא דעתיקא, כמו שאיתא בזהר בתחלת האדרא רבא (נשא קכח.), ומובא בדבריו ז"ל (סימן ס): 'פתח רבי שמעון ואמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" - דא אוריתא דעתיקא' וכו', שהוא בחינת שרשי התורה, כידוע. ושם הוא למעלה מהתורה, ושם עקר התקון של הבעלי־תשובה. ושם יכולין לתקן גם נשמת המת מי שיכול לעלות לשם. ועל־כן באמת עקר התקון על־ידי הצדיק הגדול שיכול לעלות לשם, ששם יכול לתקן הכל.

ועל־כן אומרים קדיש על המת, כי קדיש הוא בבחינת 'איה' מאמר סתום הנ"ל, כי קדיש הוא למעלה מכל הקדשות, בבחינת "בריך הוא, לעלא מן כל ברכתא ושירתא" וכו', שזהו בחינת 'איה' מאמר סתום הנ"ל, ועל־כן שם עקר התקון של המת, ועל־כן אומרים קדיש דיקא בשביל תקונו וכנ"ל. ועל־כן עקר התקון כשמניח בנים שאומרים עבורו קדיש שהוא בחינת 'איה', שמתקן כל הפגמים והפשעים, אפלו אם נפל חס ושלום לבחינת מקומות המטנפים בעונותיו, כי בחינת 'איה' הוא התקון של מקומות אלו, שזהו בחינת קדיש שאומרים הבנים שנמשכו לעולם על־ידי בחינה זאת, כמבאר לעיל, לענין כבוד אב ואם כנ"ל. כי גם בהקדיש מקימין מצות כבוד ביותר, כי זהו עקר הכבוד שלהם שעושה להם טובה אחר־כך על־ידי בחינת 'איה' שהיא בחינת הקדיש כנ"ל. נמצא, שעל־ידי הקדיש שאומרים הבנים על אביהם ואמם, על־ידי־זה מקימים מצות כבוד, ומתקנים תחלת הפגם של ההולדה שנתאחזו שם בחינת מקומות המטנפים, בחינת "הן בעוון חוללתי" וכו'. כי על־ידי הקדיש שהוא בחינת 'איה' כנ"ל, על־ידי־זה עולין לשם לבחינת 'איה' וכו', שעל־ידי־זה עקר התקון על כל זה וכנ"ל, והבן:

הלכה ה בהלכות שבועות הלכה ב, (אות ח):