# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/62/1/

והכלל, כי אור להביות הלב של איש הישראלי הוא בחינת אין־סוף, כי אין־סוף ואין תכלית לתשוקתו, ומגדל האור שמתלהב לאין־סוף. אי אפשר לבא להמדות, על־כן צריכין לצמצם האור עד שיהיה נעשה חלל בלב, בבחינת (תהלים קט, כב): "ולבי חלל בקרבי", ובתוך זה החלל שנעשה על־ידי הצמצום, בתוכו נתגלין פעלותיו ומדותיו הטובים, ועל־ידי המדות טובים שנתגלין בתוך החלל שבלב, על־ידי זה נתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה. וכל זה הוא בחינת בריאת העולם שהיה האור אין־סוף וצמצם הוא יתברך, כביכול, את האור לצדדין ונעשה חלל הפנוי. ובתוך זה החלל הפנוי נתגלין מדותיו והן הן העולמות. ועל־ידי־זה נתגלה מלכותו יתברך, וכל זאת נעשה אצל כל אחד מישראל כנ"ל.

ועקר הבריאה היתה על־ידי החכמה, כמו שכתוב (תהלים קד, כד): "כלם בחכמה" וכו'. ועל־כן כשאדם חושב מחשבות טובות איך לעבד אותו יתברך. אזי הוא בחינת בריאת העולם שהיתה על־ידי חכמה שבלב. ולהפך, כשחושב מחשבות רעות, אזי מכניס כסילות וטפשות בלבו, אזי הוא מטמטם החלל שבלב ששם הוא בחינת היצירה של כל העולמות והמדות. וזה בחינת ערלת לב, שתרגומו: 'טפשות לבכון' (אונקלוס, דברים י, טז). כי הטפשות היא קלקול הבריאה, כי נטמטם החלל שבלב ששם נתגלה כל הבריאה, דהינו כל העולמות והמדות ואזי המלכות בבחינת 'דלת', בחינת דלה ועניה, כי אין נתגלה מלכותו יתברך כביכול על־ידי קלקול הבריאה שבא על־ידי הטפשות שעל־ידי־זה אין נתגלין המדות, ואזי אין נתגלה מלכותו יתברך חס ושלום, כי עקר התגלות מלכותו יתברך הוא על־ידי בחינת המדות והעולמות, אבל כשמכניס קדשה, דהינו חכמה, הינו מחשבות טובות לתוך הלב, אזי הוא בחינת בריאת העולם כנ"ל, בחינת התגלות המדות, ואזי נתגלה מלכותו יתברך, ואזי המלכות בבחינת ה"א. ואזי יש לשני בתים עליה, ביתא עלאה וביתא תתאה, בחינת (שיר השירים ג, ו): "מי זאת עלה", מי עם זאת עולה וכו'. ועל־ידי־זה זוכין להתגלות אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת ענג שבת וכו', עין שם כל זה הענין היטב, והבן היטב כי עמק מאד מאד: