# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/62/11/

ועל־כן מילה דוחה שבת, כי על־ידי המילה, על־ידי שנתגלה מלכותו יתברך, על־ידי־זה זוכין לאוריתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת ענג שבת, כמו שמבאר במאמר הנ"ל. ועל־כן היא דוחה שבת, כי בשבת אסור לעשות שום מלאכה של חל, כי כל המלאכות של חל, כלם הם בחינת שמאל ששם אחיזת הכסילות, בבחינת (קהלת י, ב): "לב כסיל לשמאלו", כי המלאכות של חל הם בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא' (זהר בשלח סג.), דהינו מה שרודפין ויגעין בל"ט מלאכות בשביל פרנסה ועשירות, שזה בחינת 'שטו - בשטותא'. וזה בחינת "לב כסיל לשמאלו" (קהלת י, ב). כי הפרנסה והעשירות נמשך מבחינת שמאל, בבחינת "בשמאלה עשר וכבוד" (משלי ג, טז). ועל־כן בשבת היא ניחא ואסור לעשות שום עובדא דחל, כי בשבת מתגליא אוריתא דעתיקא ולית שמאל ולית עשר תמן, כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם. ועל־כן אסור בשבת לאתערא עובדין דחל, שכלם הם בשביל פרנסה ועשירות שזה בחינת שמאל, שמשם נמשכין הל"ט מלאכות כנ"ל. ועל־כן מילה דוחה שבת, כי המלאכה שעושין בשביל המילה היא בשביל לגלות מלכותו יתברך, אשר אי אפשר לזכות לענג שבת כי אם על־ידי־זה כנ"ל. ועל־כן צותה התורה למול בשבת, כי אדרבה זאת המלאכה של מילה היא דיקא בשביל בחינת ענג שבת, שהוא התגלות אוריתא דעתיקא סתימאה, אשר אי אפשר לזכות לזה כי אם על־ידי שמירת הברית, על־ידי בחינת מצות מילה, כנ"ל: