# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/63/2/

כי מעקרא דדינא קשיא, לכאורה, למה נתן השם־יתברך תחלה ארץ־ישראל ביד כנען ואחר־כך נתנה לישראל, ומדוע לא נתנה לישראל מיד? וכבר מבאר בספרים קשיא זו. אך התרוץ מבאר היטב על־פי המאמר הנ"ל, כי זה שארץ־ישראל היתה תחלה ביד כנען ואחר־כך נתנה לישראל, זהו בעצמו מה שעשרים וששה דורות נתקים העולם בלא תורה ואחר־כך נתנה תורה, שגם זה פליאה גדולה, מדוע לא נתן השם־יתברך את התורה מיד תכף בעת בריאת העולם, כי הלא באמת אין שום חיות לעולם בלא התורה, ועקר קיום העולם הוא רק על־ידי התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.) על ה' דהששי שכלם תלויים ועומדים עד יום ששי בסיון שבו נתנה תורה, וכמו שכתוב (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". ואם כן, מאחר שבאמת אין שום קיום והעמדה וחיות להעולם כי אם על־ידי התורה הקדושה, איך היה העולם אפלו יום אחד בלא התורה, ומדוע לא נתן את התורה תכף בשעה הראשונה שנברא העולם?

אך באמת הכל היה לטובתנו, כי השם־יתברך "חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח" (שמואל־ב' יד, יד), כי אם היה נותן את התורה מיד בעת בריאת העולם ולא היה שום קיום לעולם בלא התורה, ואם כן, תכף כשהאדם היה עובר חס ושלום על דברי תורה - לא היה יכל להתקים אפלו שעה אחת, וכל העולם לא היה יכל להתקים כלל, והיה נחרב העולם חס ושלום תכף כשהיה אחד עובר על דברי תורה, כי אין להעולם שום קיום בלא התורה, וזה אי אפשר שלא ימצא אחד שלא יעבר על דברי תורה, כי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב" וכו' (קהלת ז, כ). כי בהכרח שיהיה בחירה כי אם אין בחירה - אין שכר וענש ואין שיך מצות התורה. ומאחר שיש בחירה בשביל שכר וענש, אזי בודאי באפשר שימצא אחד שיעבר על דברי תורה. ואם כן, אם היה נותן התורה מיד ולא היה שום קיום להעולם בלא קיום התורה, אם כן תכף כשהיה אחד עובר משהו חס ושלום מדברי תורה, היה נחרב העולם חס ושלום, בשביל זה הוא טובה גדולה מה שהיה העולם מתקים עשרים וששה דורות בלא התורה, והיה מקים העולם בחסד חנם לבד שהוא בחינת התורה הנעלמת כנ"ל. ובזה הראה לנו השם־יתברך, שאף־על־פי שעקר בריאת העולם היה רק בשביל התורה כמו שכתוב (בראשית א, א): בראשית ברא וכו' - בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית וכו' (רש"י שם), אף־על־פי־כן הוא ברחמיו יכול לקים העולם עשרים וששה דורות בלא התורה, ועל־כן גם עכשו שנתנה תורה אף־על־פי־כן בעת שבטלין מן התורה, או אפלו כשאחד עובר חס ושלום על דברי תורה, אף־על־פי־כן אין השם־יתברך מחריב העולם, רק מקים העולם בחסדו, בהחסד חנם שהיה מקים העולם קדם קבלת התורה כנ"ל.

וזה בחינת תשובה שקדמה לעולם (פסחים נד.), כי תשובה היא למעלה מהתורה, בחינת חסד חנם הנ"ל, בחינת התורה הנעלמת הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן תורה. כי על־פי מדת הדין אין מועיל תשובה לשום חטא, כמובא בדברי רבותינו ז"ל (ירושלמי מכות ב, ו), שלפי מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות. אך ה' יתברך ראה שאין העולם מתקים בזה, על־כן הקדים תשובה לעולם, וגזר בחסדו הגדול שמועיל תשובה אפלו אם עבר על כל התורה כלה, ואפלו אם עשה מה שעשה - מועיל תשובה תמיד. ובאמת בחינת התשובה הוא בחינת התורה הנעלמת, כי תשובה הוא בחינת יום כפור, בחינת בינה, שהוא עלמא דאתכסיא (זהר ויצא קנד.), בחינת התורה הנעלמת, כי מאחר שעבר על דברי תורה, איך יועיל תשובה ואיך יוכל לתקן זאת? אך אז מכרח לעלות על־ידי התשובה ולהתתקן על־ידי בחינת החסד חנם הנ"ל, שהוא בחינת התורה הנעלמת שהיה מקים את העולם אפלו בלי קיום התורה, ועל־ידי־זה נתתקן וחוזר להשם־יתברך: