# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/63/3/

וזהו בעצמו מה שהיתה ארץ־ישראל תחלה ביד כנען, ואחר־כך נתנה לישראל, כי הכל אחד, כי ארץ־ישראל והתורה הכל אחד, כי עקר קיום התורה הוא בארץ־ישראל, כמו שכתוב (תהלים קה, מד): "ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקיו ותורתיו" וכו'. וכמו שכתוב בתורה כמה פעמים (דברים כט, ח): "ושמרתם את הברית הזאת וכו'. בארץ אשר תירשון" (שם ה, כט). וכיוצא בזה כמה פסוקים. ועל־כן אם היה השם־יתברך מוסר ארץ־ישראל לישראל מיד בעת בריאת העולם ולא היתה ברשות העכו"ם כלל מתחלה, והיתה מתגלה קדשת ארץ־ישראל מיד, אזי תכף כשהיו ישראל חוטאים חס ושלום היתה הארץ מקיאה אותם והיתה נעלמת קדשתה, ולא היה באפשר לגלות עוד קדשתה לעולם. ועל־כן היה בהכרח שתהיה הקלפה קודמת לפרי, שתהיה ארץ־ישראל מסורה ביד כנען כל כך שנים, ובאמת גם אז בעת שהיתה ארץ־ישראל ביד כנען גם אז היתה ארץ־ישראל בקדשתה כמו עכשו, כי קדשת ארץ־ישראל קביעא וקימא לעולם, רק שהיתה קדשתה נעלמת מאד בהעלם גדול ולא היה שום אדם יודע מקדשתה עד שבא אברהם אבינו עליו השלום ותקיל בתיקלא וכו' עד דאתגליא ליה (זהר לך לך עח.), כי אברהם דיקא היה יכול להתחיל לגלות קדשתה, כי אברהם היה איש החסד ומדתו חסד, על־כן היה יכל לידע מהקדשה הנעלמת בארץ־ישראל, שהיא בחינת חסד חנם, בחינת התורה הנעלמת, שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, שזה החסד היה נעלם בארץ־ישראל, כי ארץ ישראל והתורה הכל אחד, כנ"ל.

ועל־כן דיקא על־ידי החסד הזה הולכין וכובשין ארץ־ישראל מן העכו"ם כנ"ל, כמבאר במאמר הנ"ל, כמו שכתוב: "בראשית ברא" וכו'. ואמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה וכו', אלא שאם יאמרו לסטים אתם וכו', משיבין להם, הוא בראה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא, שעל־ידי שיודעין שהשם־יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות שבהם נעלם כל התורה, שהיא בחינת התורה הנעלמת, בחינת חסד חנם כנ"ל, על־ידי־זה יכולין לכבש ארץ־ישראל, כנ"ל.

ובשביל זה היה בהכרח שתהיה ארץ־ישראל תחלה ביד כנען ואחר־כך נתנה לישראל. כי אם היתה תחלה ביד ישראל, אזי כשישראל היו חוטאין והיו גולין ממנה, והיתה נמסרת להעכו"ם - לא היה באפשר להוציא הארץ עוד מידם, כי יאמרו לסטים אתם - מאחר שכבר נתנה להם בעונינו, אבל עכשו גלה השם־יתברך והתחיל התורה בבראשית, בשביל לגלות שגם מקדם כשהיתה הארץ מסורה בידם הכל היה ברצונו יתברך, כי הוא יתברך בראה וברצונו נתנה להם. ומאחר שהוא יתברך ברצונו נתנה להם, נמצא שגם אז כשהיתה הארץ בידם היה גם כן מלבש ונעלם ונסתר שם רצונו יתברך שהיא בחינת התורה הנעלמת בחינת חסד חנם הנ"ל, כי ברצונו נתנה להם, 'ברצונו' דיקא, שהוא בחינת חסד חנם התורה הנעלמת הנ"ל. ומאחר שגם אז היה מלבש ונעלם שם רצונו בחינת התורה הנעלמת הנ"ל, על־כן בודאי אנו יכולים לכבש הארץ מידם, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כי באמת גם אז כשהיתה בידם היתה הקדשה נעלמת שם בחינת התורה הנעלמת, רק שהיה בהעלם גדול, ועכשו אנו רק מגלין קדשתה ומוציאין אותה מהעלם אל הגלוי. והבן היטב.

ועל־כן אפלו כשחטאו ישראל אחר־כך וגלו ממנה בעונותיהם, וחזרה ונמסרה הארץ ביד העכו"ם, אף־על־פי־כן עדין בקדשתה קימת, כי הקדשה נעלמת בה, בחינת התורה הנעלמת, חסד חנם שהיה נעלם בארץ־ישראל מקדם בעת שהיתה ביד כנען בתחלה. ועל־כן אנו מצפין בכל עת לשוב לארצנו, כי אנו יודעין שגם עכשו כל הארץ שלנו היא, רק שהוא בהעלם גדול. ולא די שאנו יכולין לחזר הקדשה לארץ־ישראל, אף גם אפלו בחוץ־לארץ, בכל מקום שאנו בני ישראל נכנסין לשם אנו יכולים לכבש המקום ולקדשו בקדשת ארץ־ישראל, כי אנו יודעים ומאמינים שכל הארץ של השם־יתברך וברצונו נתנה להם, וגם עכשו שהוא בידם מלבש ונעלם שם רצון השם־יתברך, ועל־ידי אמונה זו שאנו מאמינין שהשם־יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות וברצונו נתנה להם, על־ידי־זה בקל אנו יכולין להוציא המקום מרשותם - מרשות העכו"ם והסטרא אחרא, ולקדשו בקדשת ישראל בבחינת ארץ־ישראל, כי "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", כי גם מקדם היתה שלנו בהעלם ועכשו אנו מוציאין רק מהעלם אל הגלוי כנ"ל. וכמבאר היטב במאמר הנ"ל מזה, שגם עכשו בכל מקום שישראל באין שם - הם מקדשין המקום בקדשת ארץ־ישראל על־ידי בחינה הנ"ל, עין שם: