# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/63/4/

וזה בחינת מצות מילה בשמיני, כי גם בשביל זה צריכין לעבר על התינוק שבעה ימי ערלה, ואחר־כך בשמיני מלין אותו, כי זהו בחינת מה שארץ־ישראל היתה תחלה ביד כנען, ואחר־כך נתנה לישראל. ומה שהיה העולם מתקים בתחלה עשרים וששה דורות בלא התורה ואחר־כך נתנה תורה, כי בהכרח שתקדים הקלפה לפרי. ובאמת גם בעת שליטת הקלפה הקודמת לפרי, דהינו בימי ערלה, בעת שארץ־ישראל ביד כנען ובעשרים וששה דורות שלא נתנה תורה, גם אז מקבלין חיות רק מהשם־יתברך שמחיה את כלם בחסדו הגדול, שהוא בחינת התורה הנעלמת. ועל־ידי־זה עקר קיום העולם, כי על־ידי־זה, אפלו כשאדם חוטא ופוגם בברית קדש, וכשפוגם חס ושלום בברית קדש, אזי נמשך חס ושלום הערלה דחפיא על ברית, והיה ראוי שחס ושלום יחזר העולם לתהו ובהו, כי עקר קיום העולם הוא על־ידי תקון הברית, כמו שכתוב (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". כי עקר כלל ויסוד כל התורה כלה הוא שמירת הברית קדש, וכמובא בזהר הקדוש ובכל הספרים. ובשביל זה נקראת התורה 'ברית', כמו שכתוב (שמות יט, ה): "ושמרתם את בריתי". כי עקר התורה היא שמירת הברית. ועקר קיום העולם היא על־ידי תקון הברית, כמו שכתוב (משלי י, כה): "וצדיק יסוד עולם". וצדיק הוא מאן דנטר ברית (זהר נח נט:). ואם כן תכף כשאדם פוגם בברית חס ושלום היה ראוי שחס ושלום יחזר העולם לתהו ובהו, אך השם־יתברך חפץ חסד ועל־כן הקדים הקלפה לפרי והקדים שבעה ימי ערלה קדם המילה, להורות שגם בימי הערלה השם־יתברך נותן חיות בחסדו הגדול שהוא בחינת התורה הנעלמת, ועל־ידי־זה אפלו כשאדם חוטא חס ושלום ופוגם בברית - השם־יתברך מקימו בחסדו בבחינת התורה הנעלמת ומאריך אפו עד שישוב.

ובזה מובן היטב מה שאיתא בזהר הקדוש (ויחי ריט:): שעל פגם הברית אין מועיל תשובה, ובאמת לאמתו איתא בכל הספרים, שעל הכל מועיל תשובה, אך על־פי כל דרכי התורה הנגלית בודאי אין מועיל תשובה על פגם טפי המח, אבל יש תורה הנעלמת שהיא בחינת חסד חנם, שזהו החסד סתום ונעלם מעין כל שעל־ידי־זה נתקים העולם אפלו קדם מתן תורה ואפלו בימי ערלה וכו' כנ"ל. ועל־ידי החסד הנעלם הזה מועיל תשובה על הכל: