# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/63/9/

וזהו בחינת מצות מילת עבדים כנענים, כי בזה אנו מראין שלא די שיש לנו כח לכבש ארץ־ישראל על־ידי בחינת הנ"ל. אף גם אפלו בחוץ־לארץ בארצות העכו"ם בכל מקום שאנו נכנסין לשם אנו יכולין לכבש המקום הזה ולקדשו בקדשת ארץ־ישראל.

וכל זה על־ידי בחינה הנ"ל, על־ידי בחינת התורה הנעלמת, בחינת בראשית וכו', כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזהו בחינת מילת עבדים, כי באמת התורה וישראל וארץ־ישראל הכל אחד וכנ"ל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בשבע הבדלות [שסדרו בירושלמי], המבדיל בין קדש לחל, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין ארץ־ישראל לשאר ארצות וכו' (עין פסחים קג:). ועקר התגלות קדשת ישראל הוא על־ידי תקון הברית שהוא בחינת מצות מילה שהיא יסוד כל התורה כלה. והערלה היא זהמת הנחש בחינת טמאת העכו"ם, בחינת חוץ־לארץ. נמצא, כשאנו מלין את בנינו בני ישראל, זהו בחינה שאנו כובשין ארץ־ישראל דהינו ארץ שלנו מן העכו"ם, ואנו נוטלין את שלנו מהם, כי באמת הארץ שלנו הוא, רק ששבעה עממין היו חופין עליה, שהוא בחינת ערלה דחפיא על ברית, ועכשו אנו כובשין ארץ־ישראל מהם. וזהו בעצמו בחינת מילה, כי הערלה אינה שיכה לישראל כלל, כי אין הערלה נקראת אלא על שם העכו"ם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים לא:), רק שהם, דהינו הקלפות, זהמת הנחש, שבעה עממין, שבעה ימי ערלה, רצו להתאחז במה שאינו שלהם כלל, אבל השם־יתברך נתן לנו כח וצונו ברחמיו למול את בנינו, ובזה אנו מעבירין הערלה ומגלין קדשת הברית קדש, ואנו מחזירין את בני ישראל לרשותנו, לרשות הקדשה, שזהו בחינת כבישת ארץ־ישראל ממש, שמעבירין השבעה עממין מארץ־ישראל ומחזירין ארץ־ישראל לרשות הקדשה לישראל, כנ"ל.

אבל השם־יתברך נתן לנו עוד כח יותר שאנו יכולין לכבש אפלו חוץ־לארץ ולקדשו בקדשת ישראל, וכל זה הוא על־ידי־זה בעצמו על־ידי שהם התגברו תחלה, ורצו לכבש ארץ־ישראל לרשותם על־ידי־זה זה וזה לא נתקים בידם, כי זה לא נתן להם וגם שלהם נטל מידם, בחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו", כמובא (לקוטי תורה להאריז"ל, כי תצא), כי על־ידי־זה ששלטו תחלה על ארץ־ישראל, ואחר־כך נטלה מידם, וכל זה היה על־ידי התורה הנעלמת שעל־ידי־זה נתגלה, כי ברצונו נתנה להם וכו'. ועל־ידי־זה אנו מגלין שגם כל הארצות אפלו של חוץ־לארץ הם של השם־יתברך, ועל־כן אנו יכולין לכבש כל המקומות ולקדשם בקדשת ישראל, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' כנ"ל. וזה בחינת מילת עבדים, כי העבדים מן הסטרא אחרא מן העכו"ם וכלם נקראים 'עבדים כנענים' שהוא זהמת הנחש שנתקלל "ארור כנען עבד עבדים" וכו' (בראשית ט, כה), שהוא בחינת (שם ג, יד) "ארור אתה" הנאמר בנחש, כמובא (תקוני זהר תקון יח, לז.). ואף־על־פי כן יש לנו כח לכבש עבד הכנעני תחת ידינו, ולהכניע ולבטל אפלו ממנו הערלה שהיא זהמת הנחש, ולגלות החסד הנעלם שנתגלה על ידי מצות מילה, לגלותו גם שם אפלו בעבדים שהם בחינת חוץ־לארץ, כי אנו יכולין לכבש אפלו חוץ־לארץ ולקדשו בקדשת ישראל, כי ברצונו נתנה להם וברצונו וכו':