# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/1/

על־פי הענין הנורא שגלה רבנו ז"ל בענין למעלה מהזמן, שבאמת כל הזמן הוא רק מהעדר הדעת, וכל מה שהדעת נגדל יותר - נתמעט הזמן יותר, וכן למעלה מעלה, עד שיש דעת גדול כל כך ששם נתבטל הזמן לגמרי בתכלית הבטול, כי שם הוא למעלה מהזמן לגמרי. ובאר זה מהשנה, שבשעת שנה שהדעת נקטן מאד, אז נדמה בחלום על רבע שעה שהוא שבעים שנה, כאשר נדמה בחלום שעוברים כל השבעים שנה ברבע שעה אחת, וזה מחמת קטנות הדעת אז שעל־ידי־זה נגדל הזמן עד שנדמה על רבע שעה שהוא שבעים שנה, ואחר־כך כשמקיץ משנתו וחוזר אליו הדעת, אזי הוא רואה האמת שכל אלו השבעים שנה שנדמה לו בחלום הוא באמת רק רבע שעה, רק שבעים שנה ממש הם שבעים שנה אצלנו. אבל יש דעת גדול מדעתנו, ששם גם שבעים שנה שלנו הוא רק רבע שעה, ושם יש שבעים שנה אחרים שהם שבעים שנה ממש, אבל בהדעת שגבה עוד יותר ויותר, גם אלו השבעים שנה הם רק רבע שעה וכן למעלה למעלה, עד שיש דעת ששם נתבטל הזמן לגמרי וכו'. ומשיח יזכה לזה השכל של בחינת למעלה מהזמן. ועל־כן אחר כל מה שעבר על משיח מיום בריאת העולם וסבל מה שסבל, אחר־כך יאמר לו השם־יתברך (תהלים ב, ז): "בני אתה אני היום ילדתיך" וכו'. וזה מחמת גדל עצם שכלו הנורא שיהיה לו אז, שעל־ידי־זה יתבטל הזמן אצלו לגמרי וכו', עין שם כל זה בלקוטי תנינא בסימן ס"א: