# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/10/

וזה בחינת כוס יין של ברכה בעת המילה, וזה בחינת השם שנותנין להתינוק אז, כי יין יש בו שני כחות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:): זכה - משמחו, לא זכה - משממו. זכה - נעשה ראש, לא זכה וכו'. הינו מי שאינו זוכה לשתותו בקדשה, אזי היין משכרו ומשממו, שהוא בחינת הסתלקות הדעת, בחינת שנה. כי היין מביא שנה ששם עקר אחיזת הזמן כנ"ל, אבל היין בקדשה הוא להפך, כי 'זכה נעשה ראש', שהיין מרומם מחו ודעתו, בחינת 'חמרא וריחני פקחין', ושלמות הדעת זה בחינת בטול הזמן כנ"ל. כי על־ידי יין בקדשה נתגלין סודות התורה, בחינת שבעים פנים לתורה, כי יין נתן בשבעים אותיות, וסוד נתן בשבעים אותיות, 'נכנס יין, יצא סוד', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין סה.). וסודות התורה בחינת שבעים פנים לתורה, משם עקר הזקנה דקדשה, כי השבעים פנים הם בחינת שבעים שנים, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (בסימן ס). ושבעים שנים הם בחינת זקן, הינו זקן בן שבעים שנה, כמו שאמרו (ברכות יב:): 'הרי אני כבן שבעים שנה'.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טז:): 'יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו'. 'דעת זקנים' דיקא, כי יין בקדשה בבחינת זקן - שלמות הדעת כנ"ל, ששם הוא בחינת בטול הזמן כנ"ל, כי יין בקדשה הוא הפך השנה. בבחינת (שיר השירים ז, י): "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים". שהיין דובב שפתי ישנים, דהינו שמעורר מהשנה שהיא הסתלקות הדעת, כי היין בקדשה הוא בחינת שלמות הדעת, שהיא בחינת בטול הזמן, בחינת זכרון, בחינת (שם א, ד): "נזכירה דדיך מיין", בחינת (הושע יד, ח): "זכרו כיין לבנון".

וזה בחינת קדוש על הכוס של יין, בחינת (שמות כ, ז): "זכור את יום השבת לקדשו" - זכרהו על היין (פסחים קו.). כי הזכרון על־ידי היין כנ"ל, כי שבת היא מעין עולם הבא שהוא למעלה מהזמן, בחינת 'וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים', וכל ששת הימים שהם בחינת הזמן כלם מקבלים ויונקים משבת שהיא נקדה הפנימית כידוע (ראשית חכמה, שער הקדשה פרק ב), כי עקר התהוות הזמן הוא מבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, ועקר התכלית הוא לחזר ולהעלות ולקשר הזמן לשרשו לבחינת למעלה מהזמן עד שיתבטל הזמן. וזה בחינת קדשת שבת קדש שנתן לנו מתנה טובה הזאת ושבת שמה (שבת י:), שהיא שרש הששת ימים, שרש הזמן, ועל ידה חוזרין ומעלין הזמן לבחינת למעלה מהזמן, שהיא בחינת שבת, שהיא מעין עולם הבא, שהוא למעלה מהזמן.

וזה בחינת קדשת כל הימים טובים שהם נקראין 'זמנים', כמו שאומרים, מקדש ישראל והזמנים. כי כל הימים טובים מקבלים משבת שהיא 'תחלה למקראי קדש', וכלם מקדשין הזמן ומשלימין הדעת עד שזוכין על ידם להעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, וכמובן בהראשי פרקים בלקוטי תנינא בסימן ע"ט שהבאתי לעיל (בסוף אות ו). ועל־כן כשרוצין לקבל קדשת שבת ויום טוב, אזי צריכין לקדש על היין בחינת "זכרהו על היין", כי על־ידי היין של קדוש נשלם הדעת שהיא בחינת בטול הזמן, בחינת זכרון כנ"ל. ועל־כן צריכין לברך על כוס יין בעת המילה, כדי להמשיך בחינת זכרון שלמות הדעת בטול הזמן, שכל זה הוא בחינת מצות מילה, כנ"ל.

וזה בחינת השם שנותנין לתינוק אז, כי השם הוא בחינת זכרון, בחינת (ישעיה כו, ח): "לשמך ולזכרך תאות נפש", וכמו שכתוב (תהלים קלה, יג): "ה' שמך לעולם ה' זכרך לדר ודר", וכתיב (שמות ג, טו): "זה שמי לעלם וזה זכרי וכו'. כי עקר מה שנשאר מהאדם, דהינו שיהיה נשאר זכרו לאחר הסתלקותו - הוא רק שמו, שנשאר זכר שמו לעולם, אם זוכה. נמצא, שהשם הוא בחינת זכרון, שזהו בחינת מצות מילה כנ"ל: