# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/11/

וזה (נחמיה ט, י): "ותעש לך שם כהיום הזה" - 'כהיום הזה' דיקא. ופסוק זה אומרים בפסוקי "וכרות עמו הברית" שמדבר ממצות מילה של אברהם אבינו עליו השלום שהיה הראשון לנמולים, שאז כשנצטוה במצוה זאת הגדיל ה' שמו, כמו שכתוב שם בפסוק (בראשית יז, ה): "ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם". וכמו שאנו מזכירין זאת בכל יום בפסוקי דזמרה קדם פסוקי וכרות כמו שאומרים: אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם וכו' ושמת שמו אברהם וכו', וכרות עמו הברית וכו' וכו', ותתן אתת ומפתים בפרעה וכו' ותעש לך שם כהיום הזה דיקא, כי היום הזה זה בחינת התקשרות וכלליות הזמן בבחינת למעלה מהזמן, בחינת (דברים כז, ט): "היום הזה נהיית לעם", הנאמר לענין קיום התורה שהוא שמא דקדשא בריך הוא (זהר יתרו צ:), כמו שדרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם): 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאלו היום הזה נכנסת עמו בברית'. כי על־ידי תורה ותפלה, שעל־ידי־זה מגדלין שמו יתברך בכל יום, על־ידי־זה נכלל היום בבחינת למעלה מהזמן, ואזי זה היום שהאדם עומד בו והיום שנתנה בו התורה והיום שנברא בו העולם הכל אחד, בחינת "אני היום ילדתיך", וכל זה זוכין על־ידי הגדלת שמו יתברך, וכאשר יתבאר עוד לקמן:

וזה (תהלים קיג ב־ג): יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם ממזרח שמש עד מבאו מהלל שם ה'. 'ממזרח שמש עד מבואו', זה כלל הזמן שנקרא תחת השמש, בחינת (קהלת א, ה): "וזרח השמש ובא השמש", שם צריכין רק להגדיל ולהלל שם ה', ועל־ידי־זה דיקא זוכין לקשר ולהעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן, בבחינת יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם, שהוא מהזמן, שהוא בחינת 'מעתה' עד למעלה מהזמן, שהוא בחינת 'ועד עולם'. וזה בכל יום אברכך (תהלים קמה, ב), 'בכל יום' דיקא, דהינו מה שמברכין ומשבחין שמו יתברך בזמן בכל יום ויום, על־ידי־זה ואהללה שמך לעולם ועד - דהינו למעלה מהזמן, כי עקר ההתקשרות והבטול של הזמן בשרשו בבחינת למעלה מהזמן הוא על־ידי בחינת השם שהוא בחינת אמונה, שזהו בחינת כל העבודות שעובדין את השם־יתברך בתורה ותפלה ומעשים טובים, שהכל למען שמו יתברך כדי לגדל ולקדש שמו יתברך, כמו שכתוב (מלאכי א, יא): "מקטר ומגש לשמי" דיקא [כמובא באריכות במקום אחר בהלכות ברכות השחר (הלכה ג', מאות לב ולהלן)]. וזהו "ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה" (נחמיה ט, ה).

וזהו "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו" (ראש השנה כז.), בחינת זמן ולמעלה מהזמן, כי 'שמור' מדת נוקבא כידוע (זהר בראשית מח:), ששם כל סדר זמנים ועתים כנ"ל (אות ו). ו'זכור' מדת דכורא, בחינת זכרון, בחינת בטול הזמן, ושניהם 'בדבור אחד נאמרו', כי באמת בשרשם הכל אחד, כי התחלקות הדבורים זה בחינת התחלקות הזמן ששרשו מהדבור, בחינת (איוב לב, ז): "ימים ידברו", בחינת (תהלים יט, ג): "יום ליום יביע אמר ולילה" וכו'. אבל אצל השם־יתברך כל הדבורים אחד וכל הזמן אחד בחינת זכור ושמור בדבור אחד, בחינת (שם סב, יב): "אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי".

כי בהשרש הכל אחד, והכל נכלל בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהדבור שהוא שרש הזמן והדבור, רק שאי אפשר לנו להבין זאת בשכל בזה העולם רק להאמין בזה באמונה. אבל הצדיקים האמתיים מחזקין אמונתנו על־ידי שמסבירין לנו בשכלם הנפלא והנורא, שמצמצמין אותו באלפים ורבבות צמצומים עד שמסבירין לנו ומבררין לנו שאין לנו שום שכל, והחכמה רחוקה ממנו מאד מאד. כמו שאנו רואין קצת בענין זה בעצמו של בחינת למעלה מהזמן, שהסביר לנו בשכל נפלא על־ידי השנה שאין שום זמן כלל, אבל אף־על־פי־כן עדין אי אפשר להבין ענין למעלה מהזמן בשכל, כמפרש שם היטב בהתורה הנ"ל, רק אנו צריכין לידע שאין לנו שום שכל כמו שאנו רואין בחוש, ולקשר עצמנו באמונה ולסמך על דברי הצדיקים האמתיים להאמין בכל דבריהם הנאמרים באמת.

כי ה'שם' הוא ענין נפלא מאד מאד, כמו שכתוב (תהלים מו, ט): "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ", אל תקרי 'שמות' אלא 'שמות', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז:), וכמבאר במקום אחר כמה פעמים. כי עקר החיות הוא מהשם, בבחינת (בראשית ב, יט): "נפש חיה הוא שמו" [כמו שמובא במקום אחר (בסימן נו)]. ועקר החיות ממשיכין מבחינת למעלה מהזמן, ששם שרש החיים ואריכות ימים שהוא שרש הזקנה דקדשה כנ"ל, ועקר ה'שם' נשאר על־ידי הולדה שהיא בחינת תקון הברית, בחינת מצות מילה, דהינו על־ידי שזוכין להשאיר בנים בקדשה בזה העולם, למען ישאר שמו וזכרו לדורות, כמו שכתוב (דברים כה, ו): "ולא ימחה שמו מישראל".

וזה שמתפללין על חיות וקיום הולד בעת שמברכין אותו בשמו, כמו שאומרים: קים את הילד הזה לאביו ולאמו, ויקרא שמו בישראל, כי הא בהא תליא, כי השם הוא החיות כנ"ל, דהינו על־ידי השם ממשיכין החיים ואריכות ימים בחינת זקנה דקדשה מבחינת למעלה מהזמן ששם עקר שרש החיים כנ"ל. כי זה מעלת השם שעל ידו יכולין להשיג ולתפס כל הדברים הגבוהים שלמעלה משכלנו להכניסם בשכלנו בדרך אמונה, אף־על־פי שאין אנו מבינים אותו. והבן הדבר היטב. למשל בענין זה בעצמו של למעלה מהזמן, שענין מהות למעלה מהזמן בעצמו בודאי אין אנו מבינים, אבל על־ידי השם שחנן השם־יתברך אותנו דעת שאנו קורין את הענין הזה בשם למעלה מהזמן, על־ידי־זה אנו יכולין על כל פנים לדבר מזה ולהכניס בשכלנו האמת שבודאי יש בחינת למעלה מהזמן רק שאין אנו מבינים זאת, וכן בכל דרכי השם־יתברך הגבוהים ונעלמים מאד משכלנו, מכל שכן וכל שכן הוא יתברך בעצמו שהוא מרומם ונשגב מכל דעות של כל הנבראים וכו', כי לית מחשבה תפיסא בה כלל, אבל רק על־ידי שמותיו הקדושים יתברך אנו יכולין לקרותו ולהכניס בדעתנו אמתת האמונה הקדושה, כי השם בחינת מלכות, בחינת אמונה, כידוע.

וזה בחינת מה שכתוב (בסימן נו) בהתורה "וביום הבכורים", שעל־ידי התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא, קורין את חי החיים וממשיכין החיות ממנו. הינו כנ"ל, כי עקר החיות ממשיכין על־ידי השם כנ"ל, וזה בחינת השם של האדם שנותנין לו בעת המילה דיקא, כי השם של כל אדם מישראל נמשך משמו יתברך, כי שמו משתף בשמנו (ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ו), ועל־ידי השם ממשיכין על האדם החיות מחי החיים, מבחינת למעלה מהזמן ששם עקר החיים, שזהו בחינת מצות מילה כנ"ל.

ועל־כן מי שנולד לו בת, המנהג שנותנין לה שם בעת קריאת התורה, כי גם היא צריכין להעלותה ולקשרה לבחינת למעלה מהזמן וכנ"ל. ועל־כן נותנין לה השם בעת קריאת התורה, כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא, ושם עקר החיים, כמו שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך". כי עקר ההתקשרות לבחינת למעלה מהזמן הוא על־ידי התורה שקדמה לעולם (בראשית רבה א, ד). ועל־כן אז קורין לה שם, כדי להמשיך עליה חיים מהתורה, בבחינת (קהלת ט, ט): "ראה חיים עם אשה" וכו', הינו לקשרה ולהעלותה לבחינת למעלה מהזמן ששם עקר החיים כנ"ל:

הלכות עבדים