# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/12/

וזה בחינת מילת עבדים, כי עקר העבדות בבחינת הזמן, כי תחת הזמן נאחז כל העמל וכעס ויגיעות וטרחות וטרדות של העולם הזה, שהם בחינת עבדות בבחינת (קהלת ב, כג): "כל ימיו כעס ומכאובות". 'כל ימיו' דיקא, הינו תחת הזמן והימים, בחינת (שם א, ג): "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש", כי עקר העמל והעבדות הוא תחת השמש והזמן, וכל זה מחמת שטות וחסרון הדעת, שמחמת זה נגדל הזמן אצלו ביותר כנ"ל, עד שנדמה לו כאלו הזמן של ימי חייו ארכים וקבועים, כאלו יתמהמה בזה העולם תמיד חס ושלום, וחושב מחשבות בכל עת לעשות לו מעמד פרנסה ועשירות ולבנות לו בתים ובנינים וכלים וכו', וטרוד בזה תמיד, ומתיגע עצמו ביגיעות וטרחות גדולות ועבודות קשות, כאלו היה עבד משעבד נמכר לאיזה אדון, כמו שאמרו במדרש (איכה רבה א, מג) על ענין זה של האדם שעשאו עבד מכודן לעצמו. ופרשו שם, לשון שעבוד, שהאדם הוא עבד משעבד לעצמו, שעובד את עצמו בעבודת פרך כאלו היה עבד נמכר, וכל זה מחמת שטות וחסרון דעתו שנדמה לו כאלו הזמן גדול מאד, ושוכח שאין שום זמן כלל והזמן רץ ופורח מאד מאד בכל עת ובכל רגע בלי הפסק כלל, וכמו שכתוב (תהלים קמד, ד): "וימינו כצל עובר", לא כצלו של דקל ולא כצלו של כתל, אלא כצל עוף הפורח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה צו, ב). ולא די שאינו זוכה לדעת אמתי לחזק אמונתו בבחינת בטול הזמן, אף גם עושה לעצמו קביעות גדול מהזמן הימים הפורחים מאד, וחושב בכל יום ובכל עת מה יעשה למחר ולאחר זמן וכו', ומחמת זה נופל לעבדות גמור, ומיגע ומטריח את עצמו ביגיעות ועבודות קשות בשביל עמל העולם הזה. וזהו בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא', כמו שאיתא בזהר הקדוש (בשלח סב:) שמחמת שטות צריך להטריח עצמו בטרחות ועבודות גדולות.

כי בודאי מי שיש לו דעת אמתי, הוא מבין היטב שכל הזמן של העולם הזה הבל, כמו שאומרים: 'וימי חיינו הבל לפניך'. ובאמת אין שום זמן כלל. ואפלו בדעתנו הפחותה שאין אנו יכולין להבין בחינת למעלה מהזמן, אבל על כל פנים זה אנו רואין גם בעינינו ובדעתנו, שהזמן רץ ושט ופורח מאד בתכלית הבהלה והמהירות בלי שום קביעות כלל, ובכל רגע האדם מת כנ"ל. על־כן בודאי מי שחס על עצמו ומסתכל על זה בעין האמת לאמתו, בודאי לא יעשה לעצמו שום קביעות כלל בעסקי העולם הזה ואינו חושב כלל מיום לחברו, כמו שאמרו (יבמות סג:): 'אל תצר צרת מחר' וכו'. ואפלו מה שמכרח לעשות עסק בשביל פרנסה - הוא עושה רק בדרך עראי ובהעברה בעלמא שלא בדרך קביעות כלל, וכמו שאמרו (אבות א, טו): 'עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי'. ואינו מחליף חס ושלום עולם עומד בעולם עובר. נמצא, שעקר העבדות הוא תחת הזמן כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שם ו, ב): שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, כי מי שעוסק בתורה זוכה להשלים דעתו וזוכה לבטל הזמן כפי שלמות דעתו, ואזי יוצא מעבדות לחרות, כי עקר העבדות תחת הזמן כנ"ל.

ובשביל זה צריכין למול את העבדים, כדי להכניע ולבטל תקף זהמת העבדות בשרשו, כי על־ידי מצות מילה מבטלין כסילות הדעת שמשם אחיזת הגדלת הזמן, ששם עקר העבדות כנ"ל. ועל־כן נצטוינו למול את העבדים - להכניע זהמת העבדות כדי שלא יתאחז בנו חס ושלום מזהמת העבדות, כי באמת ישראל עם קדוש הם הפך מעבדות דסטרא אחרא, בבחינת (שבת קיא.): 'כל ישראל בני מלכים הם', כי הם קבלו את התורה ששם עקר החרות, כמו שכתוב (שמות לב, טז): "חרות על הלחת" - אל תקרי חרות, אלא 'חרות' (אבות ו, ב), כנ"ל, כי ישראל הם למעלה מהזמן, בבחינת (ב"ר א, ד): 'ישראל עלה במחשבה תחלה' - שהם תחלה וקדם לכל הזמן של בריאת העולם ועקר העבדות הוא להעכו"ם שלא קבלו את התורה שהיא החרות, והם משקעים בתאות והבלי עולם הזה שהם תחת הזמן ששם עקר העבדות כנ"ל, כי העכו"ם הם מסטרא דעשו, שנאמר בו (בראשית כז, מ): "ואת אחיך תעבד", כי הם מזהמת הנחש שהוא בחינת (בראשית ט, כה): "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו", שזהו בחינת עצבות ויגיעות וטרדת הפרנסה, בחינת (שם ג, יז): "בעצבון תאכלנה", (שם ג, יט) "בזעת אפיך תאכל לחם", שכל זה בחינת עבדות כנ"ל, אבל אנו בני ישראל צריכין לטהר עצמנו מזהמא זאת לבטל העבדות של טרדות העולם הזה שתחת הזמן, ולקשר עצמנו אל התורה שהיא שלמות הדעת ששם החרות בחינת בטול הזמן כנ"ל, על־כן צריכין למול את העבדים כנ"ל: