# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/13/

וזה בחינת (שמות כא, ב): "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם", כי העבדות אין שיך לישראל כלל כנ"ל, כמו שכתוב (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וכו'". וזה שנפל לבחינת עבדות מחמת גדל חסרון דעתו, שנפל לתחת הזמן כל כך עד שמכר עצמו לעבד, צריכין לרחם עליו שלא יעבד בו כי אם שש שנים כנגד ששת ימי המעשה, אבל 'בשביעית' - בחינת שבת - 'יצא לחפשי', כי שבת היא מעין עולם הבא, שהיא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל (אות י).

הינו כי מבאר בכל הספרים (זהר פנחס רנז.), שששת ימי המעשה הם כנגד שש מדות - מ'חסד' עד 'יסוד', ושבת היא בחינת מלכות, שהיא בחינת אמונה. ולכאורה אין מובן, כי הלא הששה מדות הם גבוהים מבחינת מלכות, ואיך שיך שששת ימי המעשה יהיו חס ושלום גבוהים משבת, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? (ערובין ט.) אך באמת זהו עצם מעלת השבת קדש, כי כל השש מדות הם בחינת דעת, בחינת תפארת, שכלול מכל השש מדות, כידוע (זהר פנחס רלה:), אבל בשבת משפיע דעת ושכל גדול ממקום עליון ונורא מאד, עד שזוכין לידע האמת שאין לנו שום דעת כלל, בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, בחינת (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", ואז מאירה האמונה באור גדול, כי יודעין ומשיגין שעקר השלמות האמתי להתחזק את עצמו רק באמונה שלמה. ועל־כן שבת היא מעין עולם הבא בחינת בטול הזמן, כי על־ידי שלמות הדעת זוכין לבטול הזמן, אבל בעולם הזה אין מי שיזכה לדעת הזה בשלמות עד שיתבטל אצלו הזמן לגמרי כי אם גדולי בחירי הצדיקים בחינת הזקנים הנ"ל כנ"ל, אבל בשבת קדש אז זוכה כל אחד מישראל לשלמות האמונה, על־ידי עצם הדעת והחכמה נפלאה שמאיר אז כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לידע שרחוקים מחכמה ולהתחזק את עצמו רק באמונה שלמה כנ"ל, ועל־ידי אמונה יכול כל אחד לזכות לבחינת בטול הזמן כנ"ל. ועל־כן שבת הוא בבחינת בטול הזמן, מחמת שאז זוכין לאמונה שלמה שעל־ידי־זה יכולין לבטל הזמן גם בעולם הזה אפלו מי שאין דעתו שלם כל כך, כי הלא מרחוק אנו רואין ומבינים שאין להזמן שום ממש וכו' וכנ"ל, רק אף־על־פי־כן מהות בטול הזמן אי אפשר להכניס בשכלנו, אבל על־ידי חזוק האמונה הנמשך משבת יכול כל אחד לזכות לבחינת בטול הזמן, ומשבת ממשיכין הקדשה על כל ששת ימי החל, שנזכה תמיד לאמונה שלמה, עד שנזכה לבטל הזמן, ולא נהיה כרוכים חס ושלום אחר תאות עולם הזה והבליו ומכאוביו וכעסיו ועבודתו ועמלו ויגיעו וכו', שכלם הם תחת הזמן כנ"ל.

ועל־כן העבד שנפל לבחינת עבדות לא יעבד על כל פנים יותר משש כנגד ששת ימי המעשה, ששם עקר אחיזת העבדות מחמת שששת ימי המעשה יניקתם מהמדות שהם בחינת דעת, ולדעת לאו כל אדם זוכה, עד שיזכה לבטל הזמן שהוא בחינת עבדות כנ"ל, אבל בשביעית - בחינת שבת, יצא לחפשי חנם - כי בשביעית בחינת שבת מאיר בחינת אמונה. שעל־ידי־זה יכול כל אחד לזכות לבחינת בטול הזמן ששם בטול העבדות, כי למעלה מהזמן הוא בחינת חפשי וחרות, כנ"ל:

שיך לעיל