# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/19/

וזה בחינת (תהלים צ, ג-ד): תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר וכו' - שעקר התשובה הוא בבחינת למעלה מהזמן, בחינת כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר, וכמו שכתב רבנו ז"ל בספר האלף בית (ספר המדות, אות תשובה סימן א): 'יום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן' וכו', עין שם. וזהו תשב אנוש עד דכא - עד דכדוכא של נפש (ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה א), שהוא התחזקות שמשה רבנו מחזק אותנו בתפלתו, שישוב האדם לעולם, יהיה איך שיהיה, אפלו עד דכדוכא של נפש, והכל בכח בחינת השכל של למעלה מהזמן, בחינת כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר, וכנ"ל.

וזהו ואשמורה בלילה - כי כל המזמור הזה מדבר מהבל הזמן שהוא כצל עובר, מחמת שבאמת אין שום זמן כלל, כי הזמן הוא רק מחסרון הדעת, כמו שרואין על־ידי השנה שכל מה שהשכל נקטן יותר - הזמן נגדל בעיניו יותר, כמבאר לעיל (אות א) באריכות. וזהו שמשה רבנו מהבל הזמן ואומר: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר - שזהו בחינת למעלה מהזמן, שאלף שנים אינם נחשבים כי אם כיום אחד. וזהו ואשמורה בלילה - הינו שהוא מסביר לנו שהזמן הבל ואין לו קיום כלל, כי זה אנו רואין על־ידי אשמורה, הינו בחינת שנת לילה, בחינת אחזת שמרות עיני - שאז בשנת לילה נדמה על רבע שעה שהוא שבעים שנה, ואחר־כך כשמקיץ משנתו וחוזר אליו שכלו, הוא רואה שזה הזמן של השנה והחלום הוא הבל, כמו כן כל האלף שנה שלנו באמת הם רק כמו יום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה - הינו כמו אשמורה בלילה שהוא זמן שנה, שאז נדמה על שעה מעטת שהוא זמן ארך, כמו כן הוא באמת כל הזמן שלנו שנדמה בעיניו לזמן ארך כאלו הוא אלף שנה ובאמת אינו כלום, כי הוא צל עובר, ואלף שנה הם כיום אתמול וכו' כנ"ל. ועל־ידי בחינה זאת דיקא כשמסתכלים על זה באמת ומאמינים בזה באמת על־ידי־זה דיקא זוכין לתשובה שלמה תמיד, יהיה איך שיהיה, אפלו מכל הנפילות שבעולם, רחמנא לצלן, כנ"ל, בחינת תשב אנוש עד דכא - עד דכדוכא של נפש, ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו', כנ"ל.

וזהו זרמתם שנה יהיו וכו' - שכל הזמן הוא רק בבחינת שנה כנ"ל, אבל בבקר כחציר יחלף - כי אחר־כך בבקר בהקיצו משנתו רואה שכל הזמן שבשנה הוא הבל וכחציר יחלף, וכמו כן בבקר יציץ וחלף - שגם הזמן שנחשב בעינינו לזמן שנדמה בבקר כאלו הזמן יציץ וגדל, אבל באמת וחלף, מיד - לערב ימולל וכו', כי הוא צל עובר וגם הזמן של הבקר, דהינו הזמן שבהקיץ גם כן אינו כלום בשכל הגבה ממנו כנ"ל.

וזהו שקובל כי כלינו באפך וכו', שת עונותינו לנגדך וכו', כי כל ימינו פנו בעברתך וכו' - כי כל העונות והעברות של בני האדם שמעוררין חס ושלום חרון אפו רחמנא לצלן, הכל נמשך רק מהטעות של הזמן, שנדמה להם כאלו יש להם איזה זמן בעולם, אבל באמת הכל הבל, כמו שמסים והולך ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעפה וכו'.

וזהו מי יוד ע עז אפך וכו' - כמו שפרש רש"י, מי יודע במעט ימים האלה וכו', הינו שבצל העובר הזה אין שום חיות כי אם מי שזוכה להיטיב מעשיו ולהנצל מחרון אפו וכו'. וזהו למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה - שנזכה להמשיך הדעת והחכמה לתוך ימינו, למען נזכה לדעת האמת - שאין שום זמן כלל, ולקדש כל ימינו, לקשרם ולהעלותם לשרשם לבחינת למעלה מהזמן, שזה עקר התכלית כנ"ל, כי כל המזמור הזה מדבר מהבל הזמן וכנ"ל.

וזהו שהתחיל שם: בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל - זה בחינת למעלה מהזמן. ותכף סמך לזה: תשב אנוש עד דכא וכו', כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו' - כי עקר התשובה בבחינת למעלה מהזמן, כנ"ל.