# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/2/

וזה בחינת מצות מילה בשמיני, כי באמת עקר התכלית הוא שיזכה לדעת שלם הנ"ל עד שיזכה לבחינת למעלה מהזמן, שאז יזכה להכיר את השם־יתברך כראוי אשר בשביל זה נברא, כמו שאיתא בזהר הקדוש (בא מב:) שעקר הבריאה היתה 'בגין דישתמודעין ליה', כי השם־יתברך הוא למעלה מהזמן ואי אפשר להכירו יתברך כראוי כי אם מי שזוכה לדעת השלם הזה עד שיתבטל אצלו הזמן לגמרי כנ"ל, שזהו בחינת כל שעשוע עולם הבא שהוא למעלה מהזמן, כמו שכתב רבנו ז"ל בסימן ז' בלקוטי תנינא, שכל הזמן של העולם הזה מה שהיה ומה שיהיה אינו עולה אפלו נגד שעה אחת של עולם הבא, כי שם הוא למעלה מהזמן וכו'. וזה עקר התכלית של אדם לזכות לחיי עולם הבא, שהוא בחינת למעלה מהזמן, ששם מכירין את השם־יתברך שהוא למעלה מהזמן, שזה עקר התכלית של כל התורה והמצות שבשביל זה נברא האדם, וכל זה זוכין על־ידי שלמות הדעת האמתי, שעל־ידי־זה נתבטל הזמן לגמרי כנ"ל.

וזה בחינת מצות מילה שהיא לחתך ולהעביר הערלה דחפיא על ברית, שעל־ידי־זה מעבירין הכסילות והשטות החופה על המח, כמובא בתקוני זהר (תקון לז, עח:), שעל־ידי מילה ופריעה מעבירין העננין דמכסין על עינין דאנון רומי רבתא ורומי זעירתא. ועננין דמכסין על עינין, הם בחינת הקלפות הקודמין לפרי החופין על המח - שמהם נמשכין כל הכסילות והעדר הדעת, שמשם עקר הזמן, שעל־ידי־זה כל התאות ורדיפת העולם הזה, שהכל הוא בבחינת תחת הזמן, כי למעלה מהזמן - שם נתבטלין כל התאות, ואין אחיזה להתאות והבלבולים ומניעות מעבודת הבורא יתברך כי אם בבחינת תחת הזמן שנמשך מהעדר הדעת כנ"ל.

ועל זה קורא קהלת תגר בכל ספר קהלת (א, ב-יד): הבל הבלים אמר קהלת וכו', מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש, ראיתי את כל המעשים אשר נעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח וכו'. וכתיב (שם ד, ג): טוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש וכו', וכן הרבה. כי כל ההבלים ורעות רוח והמעשה הרע הכל נעשה תחת השמש דיקא, דהינו תחת הזמן שנמשך מהעדר הדעת, ועל־כן 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ג.). כי כשהדעת שלם, ואז לפי שלמות דעתו - כן הוא סמוך יותר לבחינת למעלה מהזמן, ששם אין שום תאוה ולא שום הבל ומעשה רע של תחת השמש והזמן. וזה עקר מצות מילה - לחתך הערלה שהוא תקון הברית, כדי להעביר הכסילות החופה על המח, כי תקון הדעת הוא על־ידי תקון הברית, כי 'סלוקא דיסודא עד אבא ואמא', כידוע (סימן לו):