# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/22/

ועל־כן המן עמלק שרצה להתגבר על ישראל, וכל התגברותו היה, שרצה להגביר הבלי הזמן ששם תקף הדין הנאחז בהזמן, על־כן רצה להשמיד להרג ולאבד וכו' (אסתר ג, יג). כי המן הוא בחינת סטרא דמותא חס ושלום, ועל־כן "הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש" (אסתר ג, ז), כי תלה הכל בזמן, וחשב בעצם חכמתו הרעה היום והזמן שיוכל להתגבר על ישראל חס ושלום, ונפל לו הגורל באדר, ושמח מחמת שחשב שאז הוא בחינת אריכת הזמן, מאחר שהוא סוף חדשי השנה, שהוא בחינת אחרית השנה, ששם אחיזת הזמן ביותר, כי כל מה שהזמן נתרחק מהתחלתו - מתגבר הטעות של אריכת הזמן ביותר, ועל־כן חשב שאז יתגבר על ישראל חס ושלום שאינם רוצים לילך אחר הבלי הזמן ודתיהם שונות מכל עם, כי הם מאמינים בבחינת למעלה מהזמן, ועוסקים כל ימיהם לקשר הזמן לבחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת סוד העבור שמעברין אדר דיקא כנ"ל. והוא רצה להתגבר על זה, כי כפר בזה ואמר, שבאדר יתגבר עליהם על־ידי חכמת הכשוף שלו, שראה שכפי המזלות יש לו כח אז להתגבר עליהם חס ושלום.

ובאמת היו ישראל אז בסכנה עצומה מאד מאד, כמובא בכל הספ רים, כי בודאי כפי המזלות, שהוא בחינת תחת הזמן, היה לו כח חס ושלום, להתגבר עליהם, אבל באמת השם־יתברך חמל עליהם והאיר עליהם הארה נפלאה מבחינת למעלה מהזמן, שהוא בחינת מרדכי, שהוא בחינת שנים קדמוניות, (כמובא בסימן ס, עין שם), שהם בחינת למעלה מהזמן ועל־ידי־זה נתהפך הפור על ראשו, כי הוא וזרעו נכרתו באותו היום, כי הם תחת הזמן, אבל ישראל עלו לגדלה נוראה אז, כי זכו לדורות שיאיר עליהם אז הארה נפלאה מבחינת מרדכי, שהוא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל:

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:) ששמח המן כשנפל לו הגורל באדר מחמת שאז מת משה וכו'. כי משה הוא בחינת למעלה מהזמן, בחינת (קהלת א, ט): "מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה" ראשי תבות 'משה', כמו שמבאר בהראשי פרקים הנ"ל (סימן עט תנינא), כי משה נתן לנו כל התורה שהיא חיינו וארך ימינו, שכל עקרה הוא להתקשר ולהכלל בבחינת למעלה מהזמן, שהוא העולם הבא בחינת 'היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם' כנ"ל. ועל־כן באמת מחמת זה מת משה באדר, שבו סוד העבור, שהוא להכלל הזמן בבחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת משה כנ"ל. והמן הרשע, ימח שמו, טעה, וסבר שמחמת שאז מת משה - אין מי שיוכל עוד להכלל הזמן בבחינת למעלה מהזמן. ועל־כן סבר שאז יתגבר על ישראל על־ידי התגברות הזמן כנ"ל, אבל באמת "איש בער לא ידע", שאז היה מרדכי, שהוא בחינת משה, שהוא למעלה מהזמן, שהוא יודע להמשיך קדשת משה רבנו בכל דור ודור, לקשר ולהעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן, שדיקא בשביל זה מת משה באדר כנ"ל, שעל־ידי־זה עלו ישראל לגדלה נפלאה, אז דיקא כנ"ל. וזה בחינת (אסתר ט, לא): "לקים את ימי הפורים האלה בזמניהם" - 'זמן זמנים טובא' (מגלה ב.), כי זה בחינת פורים - לקשר כל הזמנים לשרשם, לבחינת למעלה מהזמן, כנ"ל.

ועל־כן היה הנס על־ידי נדוד השנה, כמו שכתוב (אסתר ו, א): "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", הינו בחינת בטול הזמן, כי עקר הזמן בבחינת שנה, כנ"ל: