# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/23/

ונחזר לעניננו. וזה בחינת מילה וטבילה של הגר, שאי אפשר להכניסו בקדשת ישראל כי אם על־ידי מילה וטבילה ועל־ידי בית דין של שלשה דיקא (יורה דעה סימן רסח, סעיף ג). כי מילה היא להעביר הערלה שהיא הכסילות וכו' כדי להשלים הדעת, כדי שימשך עליו הקדשה מבחינת למעלה מהזמן שמשם עקר קדשת ישראל כנ"ל. וזה בחינת טבילה במקוה מים, כי מים קדמו לעולם, כי תחלת הבריאה היתה מהמים, כמו שפרש רש"י בפרשת בראשית (א, א): 'והלא המים קדמו' וכו', ועל־כן המים הם סמוכים ביותר לקדם הבריאה שהוא למעלה מהזמן. ועל־כן באמת שלמות הדעת שהוא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל נמשל למים, כמו שכתוב: (ישעיה יא, ט): "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ועל־כן נתהוו המים קדם האור, כמו שכתוב: ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ואחר כך: ויאמר אלקים יהי אור וכו'. כי סדר הזמנים הם על־ידי האור, כמו שכתוב שם: ויקרא אלקים לאור יום וכו' ויהי ערב ויהי בקר וכו'. והמים קדמו לזה, כי המים נתהוו קדם שנתהוו סדר זמנים בעולם, כי המים הם תחלת הבריאה בחינת שלמות הדעת, שעל ידם נכללין בקדם הבריאה שהוא בחינת למעלה מהזמן. ועל־כן שם במים רוחו של משיח מרחפת, כמו שכתוב שם: ורוח אלקים מרחפת על פני המים, ודרשו רבותינו ז"ל (בזהר הקדוש ויחי דף רמ.) - דא רוחו של משיח. כי משיח הוא בבחינת שלמות הדעת, בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, על־כן רוחו מרחפת על פני המים, שהם בחינת שלמות הדעת, בחינת למעלה מהזמן כנ"ל.

ועל־כן אי אפשר להגר לכנס לקדשת ישראל שהוא בחינת למעלה מהזמן כי אם על־ידי הטבילה במקוה מים, כי על־ידי הטבילה במים נכלל בבחינת קדם הבריאה בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, כי שם במים ממשיך על עצמו הקדשה והטהרה מבחינת רוחו של משיח המרחף שם כנ"ל, שמשם כל הקדשות שבעולם, כי עקר שלמות התקון, שלמות הקדשה הוא על־ידי רוחו של משיח שיבא במהרה בימינו, שהוא יתקן הכל.

וזה בחינת הטהרה על־ידי טבילה של כל הטמאים שבעולם, ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי אם על־ידי טבילה וישראל קדם שנתקרבו להשם־יתברך בקבלת התורה הכרחו לטבילה, כי עקר הקדשה הוא מבחינת למעלה מהזמן, מבחינת רוחו של משיח, כנ"ל שזה זוכין על־ידי טבילה במקוה מים כנ"ל, כי כל הטמאות שבעולם נמשכין מתחת הזמן מבחינת מעשה הרע הנעשה תחת השמש, 'תחת השמש' דיקא כנ"ל. ועקר התקון על־ידי שממשיכין הקדשה מבחינת שלמות הדעת שיתגלה על־ידי משיח שהוא בחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת טבילה במקוה מים כנ"ל.

וזה שמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, עמידה פרק יט), שמקוה הוא בחינת בינה עלמא דאתי למעלה משבעת ימי הבנין, הינו כנ"ל. כי מקוה הוא למעלה מהזמן שנמשך משבעת ימי הבנין, כי מקוה הוא בבחינת עולם הבא שהוא למעלה מהזמן כנ"ל.

וזה בחינת טהרת אשה לבעלה על־ידי טבילה במקוה, כי עקר סדר זמנים הוא בבחינת האשה כנ"ל (אות ו), אבל כל תקונה על־ידי בעלה שמעלה ומקשר אותה לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, בבחינת (קהלת ט, ט): "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים" וכו' - כל ימי הבלך דיקא, שימי ההבל שהם בחינת הזמן הנאחז בהאשה בסטרא דנוקבא בחסרון הדעת, בחינת 'דעתן של נשים קלה', צריכין להעלותן ולקשרם למקור החיים שהוא למעלה מהזמן, ששם עקר החיים ואריכות ימים כנ"ל. ומחמת שכל הטמאות נאחזים תחת הזמן, שהם סטרא דמותא, בבחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות", ובעלה צריך להעלותה משם מבחינת "רגליה ירדות מות", שהוא בחינת תחת הזמן, ולקשרה לבחינת למעלה מהזמן ששם החיים, על־כן אי אפשר לה להתחבר בבעלה כי אם על־ידי טבילה במקוה, שעל־ידי־זה יוצאת מהטמאה הנאחז תחת הזמן, ונמשך עליה הקדשה מבחינת רוחו של משיח, מבחינת למעלה מהזמן, ואז דיקא היא ראויה להתחבר בבעלה ולהתקשר ולכלל במקור החיים בבחינת למעלה מהזמן, ולהמשיך משם נשמות הקדושות של ההולדה, כדי לגלות אלקותו יתברך בעולם. כי עקר התגלות אלקות הוא על־ידי שנכלל הזמן ונתחבר בבחינת למעלה מהזמן בקדשה ובטהרה, שזהו בחינת התחברות אשה בבעלה, אבל זה אי אפשר כי אם על־ידי טבילה במים, שהיא בחינת שלמות הדעת של משיח שישיג בשלמות זה הדעת, ואנחנו ממשיכין ממנו הקדשה כל ימי עולם לצאת מכל הטמאות ולכלל בתוך כל הקדשות, על ידי ששם במקוה מים נמשך עלינו הקדשה מבחינת למעלה מהזמן, כנ"ל: