# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/25/

וזה בחינת מה שצריך הגר בית דין של שלשה דיקא שמהם יוצאים כל המשפטים, וכמו שלמדו רבותינו ז"ל ענין זה מפסוק 'משפט כתיב ביה, דכתיב (במדבר טו, טז): "משפט אחד יהיה לכם ולגר" - 'מה משפט בשלשה, אף גר שבא להתגיר בשלשה' (יבמות מו:), כי כל המשפטים הם לברר האמת מן השקר, כי השני בעלי דינים אחד מכחיש את חברו, וצריכין לברר האמת ולהוציא המשפט לאמתו. ועל־כן צריכין בית דין של שלשה דיקא, כי אי אפשר לברר האמת כי אם על־ידי שמקשרין עצמו לבחינת למעלה מהזמן ששם עקר האמת, כי כל מי שנלכד בבחינת תחת הזמן - נאחז בו השקר ביותר, כי תחת הזמן שם כל השקרים והרמאות וההכחשות, וכנראה גם בחוש שעקר ההכחשה והשקר הוא ברבוי הזמן, כי בודאי באותו העת והרגע שאחד לוקח מחברו ממון, אז אי אפשר לו להכחיש אותו. וגם אפלו אחר־כך בשעה הסמוכה - אין בו העזה להכחישו, רק ברבות הימים והזמן אז מוצא לו עלילות להכחישו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא ו.) לענין ההכחשות, שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו. כי כל ההכחשות הם מבחינת מלוה ישנה שנמשך מרבוי הזמן, שמשם כל השקרים וההכחשות, כי למעלה מהזמן הכל אמת. וזה בחינת (משלי יב, יט): "שפת אמת תכון לעד", זה בחינת למעלה מהזמן, שהיא בחינת לעד ולנצח, "ועד ארגיעה לשון שקר", כי השקר הוא בבחינת תחת הזמן - שהוא עובר כרגע קלה כצל עובר, כי מי שיש לו לב להבין הוא רואה שכל הזמן הוא רגע קלה, וכנראה בחוש וכמובא בספרים. נמצא, שעקר אחיזת השקר בבחינת תחת הזמן.

ועל־כן אי אפשר לברר המשפט אמת כי אם על־ידי בית דין של שלשה שהם בחינת שלמות הדעת, כי בית דין של שלשה הם בחינת תלת מחין, חכמה בינה דעת, שהם בחינת שלשה אבות, בחינת שלש רגלים, שבהם נמשכין התלת מחין כדי לקשר ולהעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן ועל־כן הבית דין של שלשה יכולין לברר האמת מן השקר על־ידי שיש להם כח לעלות לבחינה למעלה מהזמן, וכנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י.): 'כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שתף להקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית, כתיב הכא (שמות יח, יד) וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב, וכתיב התם (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר'. הינו כנ"ל, כי הדן דין אמת לאמתו הוא עולה ומקשר הזמן לבחינת למעלה מהזמן שמשם עקר האמת כנ"ל, שזהו בחינת מעשה בראשית, שנאמר בו: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - ודרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם): שלא נאמר יום ראשון, לומר לך שהיה הקדוש־ברוך־הוא יחיד בעולמו, הינו שבתחלת התהוות הזמן, שהוא ערב ובקר הראשון - בראו השם־יתברך באפן זה שיהיה כח להצדיקים להשיג שלמות הדעת לכלל ולהעלות הזמן לשרשו לבחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - שהערב והבקר כלליות הזמן, הכל נכלל בהאחד יחיד המיחד ברוך הוא שהוא למעלה מהזמן. ועל־כן זה שדן דין אמת לאמתו בודאי הוא שתף להקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית, כי אי אפשר לזכות להאמת בשלמות כי אם על־ידי בחינת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - דהינו על־ידי שמעלה הערב והבקר כלל הזמן להאחד הפשוט יתברך, שהוא למעלה מהזמן כנ"ל.

ועל־כן הגר שבא להתגיר אי אפשר לו לכנס בקדשת ישראל שהיא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, כי אם על־ידי בית דין של שלשה, כי משפט כתיב ביה, כי דיקא בית דין שלשה מבעלי המשפט אמת - הם דיקא יכולין לגיר את הגר, להעלותו לבחינת למעלה מהזמן שעל־ידי־זה דיקא הוא נכנס בקדשת ישראל, שזהו בחינת משפט אמת שנמשך מבחינת למעלה מהזמן על־ידי בית דין של שלשה דיקא, כנ"ל: