# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/5/

וכל זה מרמז בהמעשה של הבעטליר הראשון (ספורי־מעשיות מעשה יג) שהיה עור, שהתפאר עצמו שאין לו שום הסתכלות כלל על זה העולם, כי כל העולם אינו עולה אצלו כהרף עין ועל־כן נדמה לעור, אבל באמת אינו עור כלל וכו', כי הוא זקן מאד ועדין הוא יניק לגמרי ולא התחיל לחיות כלל, ואף־על־פי־כן הוא זקן מאד וכו', ויש לו הסכמה וכו'. ועין שם מענין הזקנים מה שכל אחד התפאר בזכרון שלו, וכל ההתפארות של הזכרון שלהם - הכל בענין תחלת הוית האדם, שזה התפאר שזוכר מה שנעשה עמו בעת חתיכת טבורו, וזה התפאר יותר שזוכר אפלו מה שנעשה עמו בעת העבור וכו'. עד שאחר־כך התפאר העור הנ"ל, שהוא זוכר כל מה שהם זוכרים, והוא זוכר לאו כלום וכו', עין שם הענין הנפלא והנורא הזה אשר לא נשמע מעולם. והנה זה הזקן שבכל הזקנים שהוא העור הנ"ל, הוא זכה לבחינת למעלה מהזמן בתכלית השלמות, ועל־כן התפאר עצמו שהוא זקן מאד ועדין לא התחיל לחיות כלל וכו', וכל הזמן אינו עולה אצלו כהרף עין, שזה עקר בחינת למעלה מהזמן שכל הזמן אינו עולה כהרף עין, ובכל יום שנזקן יותר נחשב אצלו כאלו נולד היום, שזהו בחינת הנאמר במשיח (תהלים ב, ז): "אני היום ילדתיך".

ומזה הזקן הקדוש והנורא והנשגב מאד, זקן שבכל הזקנים זקן למעלה מכל הזקנים שבקדשה, ממנו אנו ממשיכין הקדשה על הילד הנמול על־ידי מצות מילה בשמיני, כי שמונה ימי מילה הם כנגד השמונה זקנים הנ"ל שהתפארו בהזכרון שלהם שזוכרים מתחלת הוית הולד שהם במספר שמונה דוק שם ותשכח. וזה הזקן הנורא העור הנ"ל הוא למעלה מכל השמונה הנ"ל, והוא זכה לבחינת בטול הזמן בתכלית וממנו אנו ממשיכין הקדשה על הולד על־ידי מצות מילה בשמיני כנגד שמונה הזקנים הנ"ל, ואז ממשיכין הקדשה משרש השמונה זקנים הנ"ל שהוא הזקן העור הנ"ל.

כי כל אלו השמונה זקנים הנ"ל זכה כל אחד לבחינת בטול הזמן שמחמת זה זכו לזכרון כזה, אבל עקר בטול הזמן בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו זכה רק זה הזקן העור הנ"ל, וממנו ממשיכין הקדשה של מצות מילה בשמיני כנ"ל, כדי להמשיך על האדם הדעת שיזכה גם כן לבחינת למעלה מהזמן שזה עקר התכלית כנ"ל, כי מחמת גשמיות עכירת האדם צריכין להמשיך עליו הקדשה ממקום גבה ונורא מאד מאד, והלואי שיזכה לזה לבא לשלמות הדעת ולצאת מהמעשה הרע הנעשה תחת השמש שעקרו על־ידי תאות עולם הזה, שעקר כל התאות הם תאות המשגל, שבשביל זה בא מצות מילה - להעביר הערלה החופה על המח כדי לזכות לתקון הברית שהוא שלמות הדעת, שהוא בחינת למעלה מהזמן, שממשיכין זה מהזקן העליון הנ"ל.

כי שלמות הדעת הוא בחינת שלמות הזכרון, כמובא בהתורה "דרשו" (בסימן לז) שזכרון הוא בחינת דעת ושכחה היא בחינת כסילות. ועל־כן הזכרון שהוא שלמות הדעת, הוא בבחינת למעלה מהזמן וכנ"ל. וכנראה בחוש, שעקר השכחה הוא מחמת הגדלת הזמן, כי עקר השכחה היא ברבוי הימים והזמן, וכמו שכתוב (קהלת ב, טז): "ברבות הימים הכל נשכח". אבל מי שזוכה לדעת שלם שעל־ידי־זה נתבטל הזמן - הוא זוכה לזכרון ואין לו שכחה, כי בודאי כשאין זמן אין שכחה, כי עקר השכחה מרבוי הזמן, וכנראה בחוש כנ"ל. ועל־כן אלו הזקנים הקדושים הנוראים הנ"ל, כל אחד כפי שלמות דעתו כפי מה שזכה לבטל הזמן, כמו כן זכה לזכרון נפלא ונורא מה שאין בדרך הטבע כלל, כי בודאי לא נמצא שום חכם בכל החכמות שיתפאר עצמו שזוכר מה שנעשה עמו בעת חתיכת טבורו, מכל שכן וכל שכן שלא נמצא מי שזוכר מה שנעשה עמו בימי העבור קדם שיצא לאויר העולם, מכל שכן יותר ויותר, כמבאר שם נפלאות נוראות גדלת הזכרון של כל אחד יותר על חברו, עין שם.

ואם תביט בעין השכל האמת, תעמד מרעיד ומשתומם ותעיד בעצמך שלא נראה ולא נשמע כזאת מימות עולם, כי כל ההתפארות של כל הזקנים הנוראים והקדושים הנ"ל, אפלו ההתפארות של הראשון הקטן מכלם, אין מי שיזכה להתפאר בזה כי אם צדיק גדול ונורא וקדוש מאד מאד, שזכה לקדש את עצמו כל כך ולצאת מהבלי עולם הזה לגמרי, עד שתקן כל ימיו אפלו ימי הנערות, ואפלו ימי היניקה, וכמבאר בדברי רבנו הנורא ז"ל (בסימן קעט) שצריכין להתענות כל כך, עד שישתמש עם הכח של החלב שינק ממעי אמו כדי שיעלה ויתקן גם אלו הימים, עין שם.

ומי שזכה לזה באמת - הוא יכול להתפאר שזוכר מה שנעשה עמו בעת לדתו בעת חתיכת טבורו, כי זכה לקדש ימיו כלם כל כך עד שזכה להשלים דעתו בקדשה כל כך, עד שנתבטל הזמן אצלו עד שנחשב אצלו כאלו היום נולד, וכשאין זמן בודאי אין שכחה כנ"ל. אבל בענין בטול הזמן יש כמה וכמה מדרגות, וכל מה שהעולם והמדרגה גבה ביותר - נתבטל שם הזמן יותר ויותר, כמובן בהתורה הנ"ל. על־כן אף־על־פי שזה הזקן הקדוש התפאר עצמו בזכרון נפלא ונורא כזה שזוכר חתיכת טבורו, שזהו בחינת בטול הזמן כנ"ל, אף־על־פי־כן גדלים מעשי ה' ולגדלתו אין חקר, כי יש גבה מעל גבה וכו', כי עדין נמצא זקן השני ששחק מזאת ההתפארות והתפלא ואמר (בלשון תמה): זאת היא מעשה ישנה? אני זוכר זאת המעשה, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק, דהינו בעת שהיה בעבור וכו', עין שם. כי השני זכה לבטול הזמן יותר ויותר, ועל־כן זכה לזכרון יותר. וכן השלישי והרביעי וכו', כל אחד ואחד זכה לבחינת בטול הזמן יותר, על־כן זכה כל אחד לזכרון נפלא ונורא יותר כנ"ל. אבל אחר ההתפארות של כלם, גבה מעל גבה וגבה מעל גבה וכו' עד הזקן השמיני וכו', אחר־כך התפלא עליהם העור הנ"ל ואמר [בלשון תמה], אלו הם מעשיות ישנות? הוא זוכר כל אלו המעשיות, אבל הוא אינו זוכר כלל, עין שם. כי זה העור העליון מכל הזקנים הוא זכה לבטול הזמן בתכלית הבטול למעלה למעלה, ועל־כן הוא שרש תכלית הזכרון ולמעלה מהזכרון עד שהשגתו אי אפשר לקרא בשם זכרון, ועל־כן אמר שאינו זוכר כלל וכו'. [כמבאר שם בלשון לעז רמז עמקות כונתו, עין שם]: