# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/64/9/

וזה בחינת חתוך ופריעה. ואיתא בכונות (עץ חיים שער מט, פרק ו): שעל־ידי חתיכת הערלה מבטלין השלש קלפות הטמאות לגמרי, ועל ידי הפריעה מבטלין קלפת נגה שהיא מערב טוב ורע, שלפעמים נכללת בקדשה וכו'. ושתי בחינות אלו נעשין על ידי הזקנים הקדושים הנ"ל, הינו כי כלל השמונה זקנים הנ"ל כלם הם בחינה אחת כנגד הזקן העליון מכלם שהוא העור הנ"ל, שהוא בחינה שניה גבה מכלם לגמרי, כי אף־על־פי שגם כל אלו השמונה זקנים הקדושים הנ"ל יש בהם חלוקים הרבה, כי כל אחד גבה מחברו הרבה עד שהקטן נגד הגדול ממנו נחשב כנקדה בעלמא כמובן למבין ומשכיל, וכן השני כנגד השלישי והשלישי כנגד הרביעי וכו' וכו', אף־על־פי־כן כלם הם בבחינה אחת כנגד העור העליון מכלם, כי רק הוא התפאר את עצמו שכל העולם אינו עולה אצלו כהרף עין, ועל־כן זכה לתכלית שרש הזכרון עד שהוא למעלה מהזכרון ואינו זוכר כלל, כי נכלל באין־סוף בתכלית שלמות הבטול שאין שלמות אחריו. ועל־כן זה הזקן הוא בחינה בפני עצמו מרומם ונשגב מכל השמונה זקנים הנ"ל שעדין נשאר להם איזה משהו דמשהו מבחינת הזמן, ואף־על־פי שהוא דק מן הדק שאינו נתפס במח כלל, אף־על־פי־כן מאחר שעדין לא זכו לתכלית הבטול של העור העליון מכלם - כלם הם בבחינה אחת כנגדו, כי אף־על־פי שיש ביניהם חלוקים רבים גבה מעל גבה וגבה מעל גבה וכו', ואפלו הקטן שבכלם נורא ונשגב מאד בקדשתו שאין שכיח כמותו כמובן למשכיל וכנ"ל, מכל שכן השני הגבה ממנו, מכל שכן השלישי וכו' וכו', אף־על־פי־כן מאחר שגם הגבה מכלם שהוא השמיני עדין נשאר שלמות אחריו, שהוא שלמות הבטול בתכלית הבטול שאין למעלה ממנו שהוא הבטול של העור, על־כן כל השמונה זקנים לבחינה אחת כנגדו, דהינו שכנגדו כלם אינם בשלמות הבטול, אף־על־פי שקדשתם שגבה ועצמה מאד, והוא בחינה בפני עצמו מאחר שזכה לתכלית שלמות הבטול שאין שלמות אחריו.

וכנגד זה הם שתי בחינות הנ"ל שהם חתוך ופריעה, כי חתוך שהוא בטול קלפות הטמאות נעשה על־ידי כלל השמונה זקנים הנזכרים לעיל, שהם מבטלים כל הקלפות הטמאות, אבל מצות פריעה שהיא לבטל קלפת נגה - זה אין נעשה בשלמות כי אם על־ידי קדשת הזקן העליון הנ"ל, שהוא העור שלא היה לו שום הסתכלות בזה העולם אפלו כהרף עין ועל־כן זכה לבטל קלפת נגה בתכלית הבטול, וממנו אנו ממשיכין הקדשה של מצות פריעת מילה שהיא בטול נגה, כי בבחינת נגה שהיא בחינת מערב טוב ורע ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים להפך, בזה יש אלפים ורבבות בחינות ומדרגות. ובזה הם חלוקים במדרגתם כל הכשרים וכל הצדיקים, כי בודאי הכשרים האמתיים, מכל שכן הצדיקים כבר שברו השלש קלפות הטמאות לגמרי שמהם כל האסורים והעברות שבתורה כידוע, ומי שהוא נקי מעברות - אין לאלו השלש קלפות עוד אחיזה בו, אבל בבחינת בטול נגה בזה יש אלפים ורבבות מדרגות, כי הצדיק שקדש עצמו גם במתר לו אזי לפי קדשתו כן בטל גם קלפת נגה כידוע, אבל מאחר שעדין נשאר בו איזה שמץ מהתר עדין יש בו איזה אחיזה מבחינת נגה.

ואפלו מי ששבר הכל וזכה לקדשה למעלה מקדשה, גבה מעל גבה, אף־על־פי־כן גם הצדיקים הגדולים הנוראים יש להם יצר הרע, שהוא בחינת מלאך הקדוש, שהוא בחינת גבורות ודינים, כמבאר (בסימן עב), והם צריכים ללחם עמו ולשברו. וכל זמן שנשאר אצלם איזה בחינה דקה מהיצר הרע העליון הדק ורוחני מאד, אף־על־פי שהוא גבה אלפים ורבבות מדרגות מהיצר טוב של סתם בני אדם, אף־על־פי־כן עדין לא נתבטל בחינת נגה בתכלית הבטול, כי כל זמן שיש איזה אחיזה עדין לאיזה בחינת דין אף־על־פי שהוא בדקות מאד - יש עדין איזה אחיזה לבחינת נגה שהוא מערב טוב ורע. ועל־כן עקר בחינת פריעה שהוא בטול נגה ממשיכין מהזקן העליון העור הנ"ל, שזכה לתכלית הבטול בשלמות שאין שלמות אחריו, שהוא בטל בשלמות גם שרש היצר הרע של מעלה, והדברים מובנים מעט לבקי בכתבי האר"י ז"ל ומעין היטב בדברי אדמו"ר ז"ל, ובפרט בסימן ע"ב הנ"ל, עין שם היטב: