# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/1/

וזה בחינת מילה - שצריך התינוק לסבל צער וכאב גדול בעת שחותכין ממנו הערלה, כי הערלה דחפיא על ברית היא בחינת זהמת הנחש, שמשם נמשכין כל הפגמים הנאחזין בתאות עולם הזה, שהם בחינת 'חיזו דהאי עלמא', כי הערלה היא בחינת עננין דמכסין על עינין, שהוא בחינת הענן והחשך של תאות עולם הזה והבליו - שמתגברין על העינים שלא יכונו הראות להסתכל על התכלית, רק להסתכל מן הצד חס ושלום על הבלי עולם הזה, שהם חיזו דהאי עלמא שפלה. ועל־כן כשצריכין להעביר הערלה הזאת צריכין לסבל צער וכאב גדול, שהוא בחינת צער וכאב המילה שסובל התינוק, כדי שעל־ידי הצער וכאב הגדול הזה יסתם עיניו בחזק גדול - כנראה בחוש, שעל־ידי־זה הוא נכלל בהתכלית, על־ידי שסותם ועוצם עיניו בחזקה מחיזו דהאי עלמא, שזהו בעצמו בחינת חתיכת וכריתת הערלה שהוא עננין דמכסין על עינין, שהוא בחינת חיזו וזהמא דהאי עלמא כנ"ל, וכמבאר בהתורה הנ"ל (אות ג), עין שם היטב: