# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/10/

ועל־כן כשנמול העבד של כהן - מתר לאכל בתרומה ובחזה ושוק מה שישראל בעצמו אסור בו. כי השם־יתברך קדשנו במצותיו כדי שנוכל להכיר אותו על־ידי זריחת הרשימו הנ"ל, שבשביל זה אנו צריכין לקדש אכילתנו, שלא לאכל דברים האסורים שהם נבלות וטרפות ומינים טמאים שנאחז בהם זהמת הנחש ביותר, שעל־ידי אכילתם נפגם הגוף ואינו יכול לקבל אור הזריחה הנ"ל. וכשם שדברים טמאים אסורים מחמת זה, כמו כן להפך, אסר עלינו גם כמה דברים קדושים שאסורים לאכל מחמת רבוי קדשתם, כגון תרומה וקדשים לזר, שאסורם הוא כדי שלא יקבל החיות הנמשך על ידי האכילה בבחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים חס ושלום, כי עקר המשכת אור הנ"ל הוא על־ידי תקון הכלים וכנ"ל, על־כן אסור הזר לאכל תרומה וקדשים מחמת רבוי אור, כי אין כח למי שאינו כהן להמשיך ולקשר האור הנמשך על־ידי אכילת תרומה וקדשים, כי הוא אצלו בבחינת רבוי אור. אבל העבד שהוא קנין כספו של כהן - יכול לאכל תרומה וקדשים כמו רבו הכהן, כי הוא נכלל בו, מאחר שהוא כספו של כהן ששם עקר גמר תקון הכלים. כי עקר תקון הכלים נעשים על־ידי שמקדשין הממון מאחיזת זהמת הנחש הנאחז בהל"ט מלאכות, כי הכהנים עבודתם בבית־המקדש ובמשכן ששם עקר תקון כל הל"ט מלאכות, כמו שמבאר במקום אחר.

ועל־כן הם מכפרים כל העונות הבאים מזהמת הנחש, ועקר כפרתם על־ידי הממון, שמי שחטא - צריך להביא מממונו וכספו קרבן כפי החטא, ועל־ידי־זה הכהן מכפר עליו, מחמת שבבית־המקדש שם עקר הבטול ושם מאיר היטב אור הרשימו הנ"ל, כי קבלת זריחת אור הרשימו הנ"ל הוא כפי קדשת האדם והמקום והזמן, על־כן העבד שהוא קנין כספו של כהן - יכול לאכל בתרומה וקדשים, כי עקר שלמות הכהן שיתקן הממון מזהמת הנחש, עד שכל החפצים שבעולם שכלם כלולים בממון יוכלו לקבל אור הרשימו הנ"ל, שזה עקר התקון, וכנ"ל: