# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/21/

וזהו (דברים כ, ג): שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תערצו מפניהם וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (סוטה מב.): 'אפלו אין בכם אלא זכות שמע ישראל' וכו'. הינו כנ"ל, כי עקר הפחד מפני השונא הבן־אדם שהוא בעל בחירה, הוא רק מחמת שיש לו כח להטות חס ושלום דעת האדם מן האמת, ועל־ידי־זה יפל בידו חס ושלום, אבל מי שהוא חזק בהאמת, ומסתכל תמיד בכל עת על התכלית הנצחי, עד שאין שום אדם יכול להטותו מן האמת לאמתו, הוא אינו מתירא משום אדם שבעולם, כמו שכתוב (תהלים קיח, ו): "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם".

כי באמת על־פי פשוטו קשה להבין ענין זה, מה שאמרו רבותינו ז"ל, שמבעל בחירה קשה להנצל יותר מחיות רעות, וכמבאר בזהר הקדוש פרשת וישב באריכות ענין זה (בדף קפה.), ומביא שם, מכאן אמרו, יפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידיה דשנאוי וכו', אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי זעירין אנון דיכלין לאשתזבא וכו'. ולכאורה א ינו מובן כלל, הלא לפי הדעת הפשוט נראה שאריות ונחשים הם מועדין יותר להזיק מאדם, ואם האדם בטוח בהשם־יתברך שיעשה לו נס ויצילהו מגב אריות, מכל שכן שיבטח בהשם־יתברך שיצילהו מבני אדם שאין מזיקים כל כך, כמו אריות ונמרים, אך עקר הפחד מבני אדם הוא מחמת ענין הנ"ל, כי לברח מהיסורים אי אפשר כי אם על־ידי שמסתכלין על התכלית וכנ"ל. אבל אחר־כך מתגברין היסורים ביותר, ומתנחמין על־ידי התורה ששואבין משם כנ"ל. אבל יש בענין זה מלחמה גדולה כנ"ל, כי לפעמים מתגברים חס ושלום היסורים פעם אחר פעם כמה פעמים, עד שקשה לו לעמד בנסיון לקבל הכל באהבה כראוי ולידע ולהאמין שהכל לטובתו הנצחית. וכמו כן הוא בכל עניני המניעות והבלבולים שיש להאדם מעבודת הבורא יתברך, שזה עקר יסורי האדם, וכשמתגבר עליהם לפעמים על־ידי שמסתכל על התכלית, אבל אחר־כך מתגברים עוד יותר ויותר וכן בכל פעם, וכנ"ל.

ובזה נכשל איוב כשבאו עליו היסורים, שאף־על־פי שבתחלה עמד בנסיון כשנלקח כל עשירותו ובניו וכו', רחמנא לצלן, כמו שאמר (איוב א, כא־כב): יהי שם ה' מברך; בכל זאת לא חטא איוב וכו', ואפלו אחר־כך, כשהתגבר עליו השטן ביותר וקטרג עליו כל־כך, עד שנתן לו רשות להכותו בגופו ביסורין קשים בשחין רע וכו', אף־על־פי־כן בתחלה עמד בנסיון קצת, כמו שכתוב (שם ב, י): בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, אבל אחר־כך התגרה בו הבעל דבר כל־כך עד שהסיתו על־ידי תקף היסורים עד שהטיח דברים כלפי מעלה. וזה שכתוב (שם ג, א): אחרי כן פתח איוב את פיהו - 'אחרי כן' דיקא, הינו אחר ששב מהבטול כמה פעמים שבכל פעם התגברו עליו היסורים ביותר, וכמו כן התגרה בו השטן המסית ביותר עד שלא עמד בנסיון ופתח את פיו וכו'.

ובשביל זה היסורים שיש מבני אדם השונאים, קשים ביותר משאר כל מיני יסורים כנ"ל, כי שם המלחמה חזקה ביותר, כי בשאר מיני יסורים ומניעות אף־על־פי שהוא מלחמה גדולה, אף־על־פי־כן יכול לחזק דעתו ולהסתכל על התכלית פעם אחר פעם, עד שיזכה להמשיך חדושי תורה בכל פעם לנחם עצמו עד שיבטל היסורין, כי בזה בעצמו שמנחם עצמו על היסורין על־ידי־זה יזכה לדחותם ולפטרם לגמרי, כי הנמשך אחר הצער, הצער נמשך אחריו חס ושלום (רש"י על עין יעקב, מועד קטן כז:), ולהפך - להפך. ואפלו מי שאינו בר הכי להמשיך חדושי תורה בעצמו, יכול לנחם עצמו על־ידי חדושי תורה שכבר קבל מרבו שיתחדשו אצלו וירגיש נעימות מתיקותם מחדש, שגם זה בכלל חדושי תורה כנ"ל.

אבל כשעומדים על האדם שונאים בני אדם חס ושלום, ועושים לו יסורים ורוצים להטותו מדרך האמת - אז קשה מאד להנצל, מחמת שאז קשה מאד שישאר חזק בדעתו להתחזק בהאמת, כי חיות רעות וכיוצא, כשקמים על האדם, הם עושים רק את שלהם שרוצים להזיק חס ושלום, אבל אינם מדברים דברי ליצנות וחלקלקות וכו' לדחותו מהשם־יתברך, אבל בני אדם השונאים עומדים על האדם ליסרו חס ושלום, ומדברים דברי ליצנות וכפירות, כמו שכתוב (תהלים מב, יא): "ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך" וכו', וכן בכמה פסוקים, ואז קשה מאד להתחזק לשאר קים באמונתו ובאמתתו, ועל־כן קשה מאד להנצל מהם, כי הם יכולים לדחות דעתו ולהטותו עד שלא יוכל להסתכל על התכלית באמת כראוי, ועל־ידי־זה יפל בידם חס ושלום, כי אי אפשר להנצל משום יסורין כי אם על־ידי הסתכלות על התכלית, וכשיש יסורים משונאים - קשה ביותר להסתכל על התכלית, כי דברי מרמות שלהם מונעים ביותר מן הכל, ומחמת זה בעצמו הם יכולים להזיק יותר מחיות רעות חס ושלום, כנ"ל: