# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/23/

וזה שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם - הינו מאחר שיש בכם זכות 'שמע ישראל', דהינו אמונת היחוד, שהיא בחינת הבטול הנ"ל שוב אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תערצו וכו'. כי בודאי הבחירה חפשית, ומי שהוא חזק בדעתו להסתכל תמיד על התכלית האמתי ולזכר באחדותו יתברך, שזהו בחינת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד - בודאי אין לו עוד להתירא משום אויב ושונא, כי כלם יכרעו ויפלו לפניו, מאחר שהוא חזק בדעתו להסתכל על התכלית אמתי, אף־על־פי שהשונא עומד כנגדו להטותו מזה חס ושלום, וכמו שאמר דוד לגלית (שמואל־א יז, מה): "אתה בא אלי בחרב ובחנית וכו', ואני בא אליך בשם ה' אלקי מערכת ישראל אשר חרפת" וכו'. הינו כנ"ל. וכמו שאיתא בזהר הקדוש (עקב ערב.), שהחמשה חלקי אבנים שלקח דוד הם חמש תבות שמע ישראל וכו' וכללם באחד עין שם וכו', הינו כנ"ל, שקשר עצמו באמונת היחוד ונכלל באחדותו יתברך בבחינת בטול הנ"ל, ועל־ידי־זה נצח את גלית שכל מלחמתו נגד ישראל היה לדחותם חס ושלום מאמונה הקדושה, כמו שכתוב (שמואל־א' יז, טז): "ויתיצב ארבעים יום" - לבטלם מקריאת שמע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה מב:).

ועל־כן היה באמת קשה מאד להנצל ממנו, כי מבעל בחירה קשה מאד להנצל, עד שאפלו שאול המלך וכל גבורי ישראל היו מתיראים ממנו, אבל דוד המלך היה גבור כל־כך, עד שהיה חזק בדעתו, שאפלו אם יעמד גלית כנגדו בכל תקף גבורתו הרעה ובכל מיני כלי זין, אף־על־פי־כן לא יפל בדעתו ויהיה חזק בענין הבטול הנ"ל, על־כן חגר מתניו להלחם כנגדו בשם ה' עד שנצחו והפילו תחתיו באמת על־ידי־זה, וכנ"ל.

וזה שאיתא בזהר הנ"ל, אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי זעירין אנון דיכלין לאשתזבא, עין שם. נמצא, שמבאר שם, שנמצאים בעלי כח שיכולים להנצל גם משונאים בני אדם רק שזעירין אנון, כי בודאי בעל כח כמו דוד המלך, יכול להנצל גם משונא בעל בחירה וכנ"ל, מאחר שהוא חזק בדעתו כנ"ל. וכן כל מי שנלוה ונסמך על צדיק בעל כח כזה - אינו מתירא משום שונא בעולם, כי כמו שדוד הציל אז בכחו את כל ישראל, כמו כן הוא בכל דור ודור, שהצדיק האמת שהוא בעל כח גדול - יכול להציל את כל הנלוים אליו באמת מכל שונאיהם ורודפיהם, כי אין השם־יתברך שולח על שום אדם מניעות שלא יוכל לעמד בהם, כמבאר בדברינו כמה פעמים, וכן מפרש בירמיה סימן כ' (פסוק י־יא): כי שמעתי דבת רבים וכו', כל אנוש שלמי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו. נמצא מפרש, שעקר צעקת ירמיה על שהם מצפים עליו אולי יפתה ונוכלה לו וכו', הינו כנ"ל: