# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/24/

ולבאר הענין יותר, כי כל היסורין שיש לאדם חס ושלום, הכל הוא מחמת חסרון הדעת, דהינו על־ידי שאינו יודע בכל עת ורגע שהכל בהשגחה פרטית ותולה בטבע, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל בסימן ר"נ מאמר רבותינו ז"ל (ברכות נט.): 'בשעה שהקדוש־ברוך־הוא זוכר את בניו' וכו', כי מי שיודע בדעת שלם שהכל מאתו יתברך - אין לו שום יסורים, כי יודע שבודאי הכל לטובה, וגם על־ידי־זה בעצמו שיודע שהכל מאתו יתברך על־ידי־זה בעצמו יכול לבטל היסורין בכל עת שירצה. וזה מרמז בדבריו ז"ל, מה שכתב בספר האלף בית (ספר המדות אות דעת ב) וזה לשונו: דע, כי לפי גדל ידיעת טבעי העולם כן נמסר ונשתעבד העולם תחתיו, ולפיכך היו האריות נכנעים תחת דניאל וכו', עין שם היטב, וכל מה שכתב קדם לזה באות של פניו, עין שם היטב. כי שני המאמרים שבשני האותיות א"ב, הם קשורים ומחברים זה בזה כמבאר למבין.

כי באמת אין שום טבע, כי הטבע בעצמה היא השגחה, כמו שמבאר בסוף סימן י"ז בלקוטי תנינא, כי השם־יתברך מחיה ומקים כל דבר בחכמתו שהיא החיות של כל דבר, כמו שכתוב (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה", וכמו שכתוב (משלי ג, יט-כ): "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו" וכו'. וזה שכתב רבנו ז"ל באות הנ"ל, כי הטבע מתנהגת בידיעה והיא תחת יד הידיעה, הינו כי עקר חיות וקיום והנהגת הטבע של כל דבר הוא על־ידי הידיעה, שהיא חכמה ודעת הבורא יתברך שמנהיג כל דבר בחכמתו, כמו שכתוב (תהלים קד, כד): "כלם בחכמה עשית" וכנ"ל.

והצדיק האמת כמו דניאל שכל רז לא אניס ליה - הוא נכלל עם דעתו בדעת הבורא יתברך, כי זהו שלמות הצדיקים הגדולים בני עליה שהם מבטלין עצמן בכל עת, עד שנכללים בדעתו יתברך, ועל־ידי־זה הם יודעים טבע של כל דבר, הינו שיודעים עצם חיותו של הטבע של אותו הדבר, שזה הדעת מחיה ומקים ומנהיג אותו הדבר, ואזי בודאי כפי ידיעתו זאת כן נמסר ונשתעבד העולם תחתיו.

וזה שכתוב בדניאל (ו, כג): אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא וכו'. כי כל דבר יש לו מלאך הממנה עליו, כי אפלו כל עשב ועשב אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה י, ו): 'אין לך כל עשב ועשב שאין לו מלאך המכה אותו ואומר לו גדל', מכל שכן כל מיני בעלי חיים שהם גבוהים יותר מצמחים, בודאי כל בריה ובריה, מכל שכן כל מין ומין של בהמה חיה ועוף, יש לו מלאך ושר ממנה עליו שמשם מקבל חיותו כפי טבעו. נמצא, שטבע של כל דבר מתנהג על־ידי המלאך הממנה עליו. וזה שאיתא בספרים (פרדס שער יב, פרק ב) ש'אלקים' בגימטריא 'הטבע', כי אלקים בחינת מלאך שנקרא אלקים במקרא (תהלים פב, ו), שהטבע מתנהגת על־ידי המלאך הממנה על כל דבר להנהיגו בטבע זאת שיש לאותו הדבר, והמלאכים הם שכליים כידוע, וכמו שמבאר בהתורה 'חדי רבי שמעון' (סימן סא), והם מקבלים שכלם מגבה מעל גבה, עד שמקבלים מאחדותו יתברך ששם הכל באחדות בלי הבדל, כמו שמבאר באות הקודם שם.

ועל־כן הצדיק גבה מהמלאכים, כי גם במלאכים כתיב (יחזקאל א, יד): "והחיות רצוא ושוב", על שעולים ומתנשאים בכל פעם לשאב חיותם שהיא הדעת מהיחיד קדמון יתברך, והם שואבים דעתם שהיא חיותם משם ברצוא ושוב, ועל־ידי־זה הם מחיין ומנהיגים כל דבר שהם ממנים עליו. אבל המלאכים אינם בעלי בחירה, והם מכרחים לקבל ולשאב החיות בכל פעם כפי התמנותו, כפי מה שצריך להמשיך חיות לאותו הדבר שנתמנה עליו, ואינו יכול לשנות בעצמו כלל, אבל האדם הצדיק שהוא בעל בחירה - יכול לבטל עצמו מחיזו דהאי עלמא בבחירתו, ואזי עולה למקום שעולה ונכלל בו יתברך ויכול לשאב משם תורה בכל פעם, שהיא החכמה והדעת שמחיה ומקים ומנהיג את כל העולם, כי באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא, ואזי יכול להמשיך החיות לכל המלאכים ולכל הדברים המתנהגים על ידם כרצונו, כפי התורה והדעת ששואב מהבטול. ועל־כן האדם גבה מהמלאכים ומושל עליהם ויכול לנהג העולם כרצונו.

וזה בחינת הנס של דניאל שכתב רבנו ז"ל שהיה על־ידי שהיה יודע טבע האריה וכו', הינו כנ"ל, שהיה מבטל את עצמו באור האין־סוף בכל פעם והמשיך משם דעת התורה, שמשם כל כח וחיות והנהגת האריה שהוא טבעו, כי גם המלאך שהוא השכל המנהיג את האריה בטבעו - הוא יונק ומקבל מאותיות התורה שהיא הדעת, וכמו שכתוב שם באות הקודם שכל הנבראים מרמזים באותיות התורה וכו'. וזהו בעצמו בחינת אלהי שלח מלאכים וסגר פם אריותא וכו', הינו כי זה המלאך בעצמו שמנהיג את האריה בטבעו - אותו שלח הקדוש־ברוך־הוא לסגר פיהם, כי זה המלאך הוא בחינת שכל פרטי שמנהיג האריה בטבעו, אבל דניאל בעצם צדקתו זכה לשאב דעת גבה ממנו, שכל דעת המלאך שהוא שכל פרטי הזה שממנה על האריה - הוא מקבל ויונק ממנו, על־כן בודאי היה דניאל מושל עליו, ועל־כן נכנעו האריות לפניו: