# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/25/

נמצא, שכל מה שהאדם מבטל את עצמו בו יתברך שעל־ידי־זה בורח מהיסורים ושואב משם תורה, שעל־ידי־זה מתנחם מהיסורים אחר־כך כנ"ל, על־ידי־זה בעצמו הוא יכול לבטל היסורים לגמרי כנ"ל, כי הוא מושל על טבע היסורים בידיעתו שהוא התורה ששואב מהבטול וכנ"ל. אבל לפעמים מתגברים היסורים כל כך עד שמבלבלים דעתו חס ושלום, ואינו יכול לשאב התורה שהוא הדעת כראוי, ואזי יכולים היסורים לשלט עליו חס ושלום. ועל־כן באמת מצינו בגדולי הצדיקים שהיו קוראים את היסורים על עצמם ואחר־כך משלחים אותם כרצונם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על רבי אלעזר בן רבי שמעון במסכת בבא מציעא (פד:). וכן שמעתי ממנו ז"ל וכו' (שבחי הר"ן סימן כד).

ועל־כן מי שיש לו יסורים או חולה בתוך ביתו צריך לבא להחכם, שהוא הצדיק האמת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קטז.), כי לאו כל אדם זוכה לזה לשלט על הטבע בידיעתו, רק החכם הצדיק האמת שיכול לבטל עצמו כנ"ל. ועל־כן כל פעלות הצדיק לבטל היסורים והחולאת הוא על־ידי תפלה, כי עקר הבטול הנ"ל הוא בשעת התפלה וכנ"ל. וכן הנס של דניאל שנצל מגב אריות על־ידי ענין הנ"ל, הכל היה על־ידי רבוי תפלותיו, שהיה מרבה להתפלל, עד שאפלו בעת שמסרו אותו על שמתפלל להשם־יתברך, לא הניח את מקומו והתפלל גם אז, כמפרש במקרא (דניאל ו, טו), כי ידע, שאי אפשר להנצל מהם כי אם על־ידי תפלה שהוא עקר הבטול כנ"ל: