# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/4/

וזה בחינת סוד כונת המילה, כי מבאר בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים שער לג, פרק ה): שכונת המילה היא להמשיך ולגלות החסדים למטה - שלא יהיו סתומים למעלה מהחזה וכו', כמו שמבאר שם, עין שם. והענין, כי אי אפשר לגלות החסדים, כי אם על־ידי בחינת המבאר לעיל בהתורה הנ"ל, שהוא על־ידי שסותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ומסתכלין בו על התכלית האחרון הנצחי שעל ידי זה עקר שלמות התפלה וכו' כנ"ל.

כי לכאורה קשה, מאחר שבאמת כל מה שהשם־יתברך עושה עם האדם הכל הוא לטובתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ס:): שצריך האדם לומר 'כל מה דעבדין מן שמיא לטב עבדין' (כל מה שעושים מן השמים - לטוב עושים), אם כן, למה צונו השם־יתברך להתפלל על הצרה, רחמנא לצלן, הלא כל היסורין והצרות חס ושלום, הם טובות גדולות באמת לזכותו על ידם לחיים נצחיים?

אך באמת בודאי מה שהשם־יתברך עושה להאדם הכל לטובה, ואף־על־פי־כן הוא צריך להתפלל ולבקש מהשם־יתברך לצאת מהצרה לרוחה, כי עקר בריאת העולם היה בשביל האדם הבעל בחירה, הינו שהשם־יתברך ברא את העולם שיהיה הכל נמסר ביד האדם, שהאדם דיקא יעשה כלים וצנורות להמשיך שפעו וחסדו יתברך למטה, ובלא תקוני הכלים הנעשים על־ידי האדם אין שפע החסד יכול לירד למטה כי אם ירד החסד קדם תקוני הכלים יהיה בבחינת 'רבוי השמן הגורם כבוי הנר', ואזי החסד נתהפך לדין קשה חס ושלום, ועקר תקון הכלים הוא על־ידי תורה ותפלה והעקר על ידי תפלה, וכמו שכתוב (בראשית ב, ה): "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו', כי לא המטיר ה' וכו', ואדם אין". ופרש רש"י, שאדם אין להתפלל וכו', הינו כנ"ל. ועל־כן קדם שמתפלל האדם בודאי הוא טובה גדולה כל מה שבא על האדם אפלו יסורין חס ושלום, כי הכל לטובתו, כי לפי מעשיו אין יכול לירד לו שום שפע וחיות כי אם על־ידי־זה, וגם זה בחסד גדול, כי אם היו משפיעין לו רק חסד בלא דין כלל, היה חס ושלום בבחינת רבוי אור שמזיק יותר וכנ"ל. על־כן עקר התקון על־ידי התפלה, ועקר התפלה הוא בחינת המתקת הדינים, שעל־ידי התפלה הוא ממתיק הדינים ומתקן כלים שיוכל לקבל שפע חסדו יתברך, ואז דיקא יכול לבטל היסורין, כי יוכל לקבל חסדו וטובתו יתברך הנצחית בלא היסורין, רק על־ידי תקוני הכלים שתקן על־ידי התפלה, וכנ"ל.

ועל־כן עקר תקון התפלה הוא על־ידי בחינה הנ"ל, על־ידי שמסתכלין על התכלית וכוללין כל התפלה באחד ששם כלו טוב וכנ"ל, כי בלא זה אין יכולין להתפלל כלל מחמת ענין הקשיא הנ"ל, וכמו שהקשה במדרש רבה (שמות רבה מא, ג): וכי נותנין לשוטה ולתינוק מה שמבקשין? למשל, כשאחד יש לו עניות חס ושלום, או יסורי הגוף חס ושלום, ומתפלל שיתן לו ה' יתברך פרנסה ועשירות ובריאות הגוף וכו', קשה ענין הנ"ל - ואיך שיך להתפלל ואיך ישמע השם־יתברך תפלתו לתן לו פרנסה ובריאות וכו', הלא כונת השם־יתברך שנותן לו עניות וכו' הוא לטובתו, כדי למרק עונותיו שהוא טובה נצחית, וגם אולי כונת השם־יתברך, מחמת שיודע שאם היה לו פרנסה, מכל שכן איזה עשירות - יקלקל מעשיו ביותר, כמו שרואין בחוש כמה מקלקלים רב העשירים מעשיהם והעשר שמור להם לרעתו, אשר על זה התפלא שלמה המלך עליו השלום (קהלת ה, יב): "יש הבל וכו' עשר שמור לבעליו לרעתו". וכי יש רעה גדולה מזאת כשנותנין לאדם איזה אלפים מטבעות לשחק בהם בזה העולם העובר כהרף עין, ואחר־כך הממון הורגת אותו ועוקרת אותו משני עולמות חס ושלום, וכמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר קמ.): 'חייכת בהון בעותרא בהאי עלמא ולבתר קטילת להון' (צוחקת בהם בעשר בזה העולם, ולאחר כך הורגת אותם), רחמנא לצלן. על־כן עקר תקון התפלה הוא על־ידי הבחינה הנ"ל, שצריכין מקדם להכלל באחד ולהסתכל רק על התכלית ולידע ולהאמין שהכל לטובה, ואז דיקא יכולין להתפלל אחר־כך על כל מה שצריך, כי אז יכול להמשיך תקונים מאור הרשימו של הבטול, שעל־ידי־זה יהיו נעשים כלים להמשיך בתוכם רב שפעו וחסדו, שעל־ידי־זה יכול לקבל פרנסה ועשירות ובריאות ובני חיי ומזוני וכו', והכל יהיה לטובה, מאחר שכבר תקן כלים כראוי לקבל בהם שפע החסד.

וזהו בעצמו הענין המבאר בהתורה הנ"ל, שאחר־כך כששבין מהבטול מכבין צמאון הנפש מהיסורין על־ידי התורה שמקבלין מהרשימו, כמו שמבאר שם, עין שם היטב. כי כל התורה שמקבלין וממשיכין משם מהרשימו של הבטול הנ"ל - צריכין להמשיכה על־ידי תפלה ותחנונים, וכמבאר בדבריו ז"ל בכמה מקומות, בהתורה 'ראיתי והנה מנורת זהב' סימן ח' על פסוק (יואל ד, ח): "ומעין מבית ה' יצא", ובהתורה 'תשעה תקונין' וכו'. וכן מובן בהתורה הזאת שמתחיל לדבר לעשות אחד מכל התפלה על־ידי ההסתכלות על התכלית, ואחר־כך מסים שעל־ידי ההסתכלות על התכלית ממשיכין תורה מהרשימו, עין שם. אך באמת הכל אחד, כי תורה ותפלה תלויים זה בזה, כי הארת הזריחת הרשימו הקדושה והנוראה הנ"ל שנשארת מהבטול - צריכין תחלה להמשיכה על עצמו ולקשרה בגופו היטב על־ידי תפלה, שהיא בחינת שרש ומקור המעין הנמשך מהרשימו הנ"ל, ואחר־כך מתפשט המעין ונעשה מזה חדושי תורה, ועל־ידי־זה מקרר ומבטל היסורין, כי על־ידי התפלה והתורה נעשים כלים, שעל־ידי־זה יוכל לקבל שפע חסדו לטובה לחיים נצחיים ולא לרעה, ולמות מיתת עולם חס ושלום על־ידי־זה, וכנ"ל.

ועל־כן באמת אין אדם יודע איך להתפלל כי אם צדיקי הדור האמתיים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קטז.): 'מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם', כי אי אפשר להביא אל התכלית כי אם הצדיק האמתי שהוא בבחינת בעל השדה הנאמר שם בתחלת התורה הנ"ל, שהוא מסתכל על כל מי שרחוק עדין מהתכלית ואין תפלתו כלולה באחד, שיראה להביאו אל התכלית שתהיה תפלתו כלול באחד, עין שם. ועל־כן שלמה בעת שהתפלל כשנגמר הבית־המקדש שישמע השם־יתברך תפלת ישראל המכונים דעתם לשם אמר בפרוש (מלכים א' ח, לט): "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו" וכו', וכמו שפרש רש"י שם: 'אם אתה יודע שהוא משחית בממונו את חברו אל תתן לו'; עין שם. ועל־כן באמת יש בזה נפלאות תמים דעים, ואין מי שיודע להתפלל כראוי כי אם צדיקים האמתיים כנ"ל, ושאר בני עולם צריכין לקשר תפלתם להצדיקים הנ"ל, והם יעלו תפלתם כראוי שימשיכו להם שפע מה שצריכין בני חיי ומזוני וכו' באפן שלא יזיק להם לנצח חס ושלום, רק אדרבא, על־ידי השפע דיקא יתתקנו וישובו אל ה'.

וזה שדקדק שם שלמה בתפלתו: כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם למען יראוך כל הימים וכו', הינו שבקש שימלא השם־יתברך תפלת ישראל מה שמבקשים, אבל יהיה רק לטובה שיזכו ליראה מלפניו יתברך על־ידי זה וכנ"ל, רק על הנכרי התפלל (מלכים א' ח, מג): ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וכו'. ופרש רש"י שם: כדי שלא יקרא תגר וכו'. ובשביל זה מתפללין לפעמים הצדיקים על הרשעים והרחוקים הבאים אליהם שיהיה להם עשירות, והכל בשביל קדשת השם כדי שלא יקראו תגר ויקלקל להם יותר.

ועל־כן באמת יש בענין זה של התפלה נפלאות ונסתרות הרבה, ועל־כן באמת אסור להתעקש ולדחק עצמו על שום דבר בתפלתו, רק אם יתן השם־יתברך - יתן, ואם לאו - לאו, כמו שמבאר בהתורה 'תשעה תקונין', כי אולי אי אפשר למלאות בקשתו אפלו על־ידי התפלה, כי יזיק לו יותר חס ושלום כשימלאו בקשתו וכנ"ל. ואם ידחק ויתעקש בתפלתו, יכול להיות שיטריח את השם־יתברך עד שימלא בקשתו, כי בשביל זה ברא את האדם שיהיה כח בתפלתו להמשיך כל ההשפעות כנ"ל, אבל לא יהיה לו לטובה, כי אין כח בתפלתו לתקן הכלי שצריך לקבלת השפע שהוא רוצה: